שטר אוצר של ארצות הברית

**שטר אוצר של ארצות הברית**, או **T-bill**, הוא נייר ערך חוב קצר-טווח וניתן לסחירות המונפק על ידי מחלקת האוצר של ארצות הברית. לשטרים רגילים תנאים הנעים מארבעה עד 52 שבועות. הם נמכרים בהנחה או בשווי נקוב, והמחזיק מקבל את הערך הנקוב במועד הפדיון. בניגוד לניירות ערך של האוצר שמשלמים קופון, שטרים אינם מבצעים תשלומי ריבית תקופתיים. ^[1]

מבנה ומטרה

שטר הוא התחייבות של הממשלה הפדרלית ולא פיקדון בבנק. האוצר מנפיק ניירות ערך סחירים באמצעות מכרזים כדי לממן את הלוואות הממשלה; שטרים מהווים את החלק הקצר-טווח של שוק זה. הם נבדלים משטרי אוצר ואיגרות חוב של האוצר, שלהם תנאים ארוכים יותר ובדרך כלל תשלומי ריבית תקופתיים. ניירות ערך של האוצר מגובים במלוא האמונה והאשראי של ארצות הברית. ^[1][2][3]

הסכום שיש לשלם במועד הפדיון הוא **הערך הנקוב** של השטר, המכונה גם ערך הפאר שלו. אם שטר מונפק מתחת לערך הנקוב ומוחזק עד לפדיון, ההפרש בין מחיר הרכישה שלו לבין התשלום במועד הפדיון הוא התשואה של המחזיק לפני מסים וכל עלויות עסקה. לדוגמה, שטר שנרכש ב-980 דולר ומשלם 1,000 דולר במועד הפדיון יוצר הפרש של 20 דולר. דוגמה זו ממחישה את מבנה התשלום; אין היא ציטוט של מחיר מכרז או של תשואה שנתית. שטרי אוצר ואיגרות חוב של האוצר נבדלים משום שהתשלומים התקופתיים שלהם הופכים את עיתוי התשואה שלהם לשונה מזה של שטר. ^[1][2]

האוצר מתאר שטרים כ-*סחירים*: אין הכרח להחזיק בבעלות בהם עד לפדיון. מחזיק עשוי במקום זאת למכור שטר לפני שיפדה. במקרה כזה, הסכום המתקבל הוא מחיר המכירה שלו, ולא בהכרח הערך הנקוב שלו או מחיר הרכישה המקורי. הבחנה זו מפרידה בין הבטחת האוצר לשלם ערך נקוב במועד הפדיון לבין השווי השוקי של שטר קיים. ^[1][4]

תנאים והנפקה

TreasuryDirect מתארת את תנאי השטרים הרגילים כנע בין ארבעה שבועות ל-52 שבועות. הודעת מכרז מציינת את תנאי ההנפקה הספציפית, כולל תיאור נייר הערך, תאריך המכרז, תאריך ההנפקה ותאריך הפדיון. המרווח בין תאריך המכרז לתאריך ההנפקה חשוב: הזוכים במכרז יודעים את תוצאתו לפני שהנייר מונפק, בעוד שתשלום הפדיון של השטר קשור לתאריך הפדיון שנקבע. נתוני המכרז של האוצר מזהים גם ניירות ערך לפי CUSIP ומתעדים אם הצעה היא פתיחה מחדש של נייר ערך קיים. ^[1][4]

**פתיחה מחדש** מציעה כמות נוספת של נייר ערך קיים במקום בהכרח ליצור נייר ערך עם תאריך פדיון חדש. לפיכך, הזמן שנותר עד לפדיון של שטר שנפתח מחדש עשוי להיות שונה מהתנאי המקורי של אותו נייר ערך. רישומי המכרז של האוצר מבדילים בין תאריכי הנפקה מקוריים לבין תאריכי הנפקה מאוחרים יותר ומסמנים פתיחות מחדש. לכן, אין לקרוא אוטומטית אזכורים לתקופת כהונתו המקורית של שטר כזמן הנותר עד לפדיון כאשר הוא נרכש מאוחר יותר. ^[4]

האוצר גם מנפיק **שטרי ניהול מזומנים**, או CMBs, במועדים שונים ולתקופות משתנות. הם קשורים לשטרים רגילים אך אינם מוצעים לרכישה ב-TreasuryDirect; האוצר אומר שהם זמינים דרך בנק, ברוקר או דילר. אין להניח ששטר ניהול מזומנים פועל לפי לוח הזמנים הרגיל של שטרים רק משום ששני ניירות הערך הם בעלי מועדי פדיון קצרים. התנאים והזמינות של כל הצעה ספציפית מפורטים בהודעתה. ^[1][5]

מכרזים ונגישות

האוצר מוכר ניירות ערך סחירים במכרז. בהצעה **לא-תחרותית**, המציע מסכים לקבל את השיעור או התשואה שייקבעו במכרז במקום לציין אחד כזה. בהצעה **תחרותית**, המציע מציין שיעור, תשואה או מרווח הנחה מקובלים; הקבלה תלויה בתוצאת המכרז. מחיר המכרז שנוצר קובע מה ישלם רוכש מוצלח עבור שטר ביחס לערך הנקוב שלו. האוצר מפרסם הודעות על הצעות ותוצאות, כך שניתן להבחין בין תנאי מכרז ספציפי לבין תיאורים כלליים של שטרים. ^[4]

ניתן לרכוש שטרים רגילים דרך TreasuryDirect או דרך בנק, ברוקר או דילר. התיאור של TreasuryDirect לגבי שטרי ניהול מזומנים מחריג אותם במפורש מרכישה דרך המערכת שלה. הדרך שבה נרכש או מוחזק שטר רלוונטית לאופן שבו מחזיק יכול לארגן מכירה לפני הפדיון: TreasuryDirect אינה כשלעצמה זירה למכירה מיידית של נייר ערך לשוק המשני. האוצר תיאר העברת ניירות ערך לחשבון מסחרי כחלופה עבור מחזיקים המעוניינים למכור אותם. ^[1][5][6]

תוצאות מכרזים שפורסמו מדווחות בדרך כלל בנפרד על **השיעור הגבוה**, **המחיר** ו-**שיעור ההשקעה** של שטר. אין להתייחס לנתונים אלה כמונחים ניתנים להחלפה. המחיר מבטא את הסכום ששולם ביחס לערך הנקוב, בעוד ששיעור מצוטט הוא מדד שנתי ולא הסכום הדולרי שנצבר לאורך חייו בפועל של השטר. לדוגמה, תוצאות האוצר עבור מכרז של שטר ל-119 ימים שנערך ב-22 בפברואר 2023 כללו בנפרד שיעור גבוה של 4.830%, מחיר של 98.403417 לכל 100 דולר של ערך נקוב ושיעור השקעה של 4.977%. נתונים אלה מתארים את המכרז ההיסטורי ההוא, ולא תשואה קבועה הזמינה על שטרי אוצר. ^[7]

תשואות ומחירי שוק משני

עבור שטר המוחזק מרכישה ועד פדיון, תזרימי המזומנים הרלוונטיים הם עלות הרכישה והערך הנקוב המשולם במועד הפדיון. קונה המשווה בין שטרים בעלי מועדי פדיון שונים צריך גם להביא בחשבון את משך הזמן בין תזרימי מזומנים אלה. ציטוטים שנתיים מספקים דרך להביע תשואה לתקופת החזקה קצרה במונחים שנתיים, אך האחוז המדווח אינו אחוז הערך הנקוב המשולם למחזיק כקופון נפרד. פרסום האוצר של המחיר ושל שיעור ההשקעה גם יחד מבליט הבחנה זו בתוצאות המכרז. ^[1][7]

לפני הפדיון, מחירו של שטר קיים יכול להשתנות בהתאם לשיעורי הריבית ולביקוש בשוק. כאשר תשואות השוק עולות, המחיר שבו ניתן למכור בדרך כלל נייר ערך קיים בעל תשלום קבוע יורד; ההפך מתרחש בדרך כלל כאשר התשואות יורדות. לכן, שטר שנמכר מוקדם יכול להניב תשואה שונה מההפרש בין מחיר הרכישה המקורי שלו לבין הערך הנקוב. תקופת הפדיון הקצרה שלו אינה מבטלת את סיכון המחיר הזה, אף שתשלום הפדיון נשאר מוגדר על פי תנאי הנייר. ^[1][4][8]

שטרים מציגים גם **סיכון מיחזור השקעה**. מחזיק שמקבל את הערך הנקוב במועד הפדיון ואז רוכש שטר חדש נכנס לעסקה חדשה בשיעור שנקבע בתנאים ששררו באותו מועד מאוחר יותר. התשואה על השטר שנפדה אינה קובעת את המחיר או התשואה של החלופה שלו. הדבר נובע משילוב של תשלום הפדיון הקבוע של השטר עם השימוש של האוצר במכרזים נפרדים לתמחור ניירות ערך חדשים. ^[1][4]

טיפול מס ומוצרים קשורים

לפי שירות המס הפדרלי של ארצות הברית, הכנסות ריבית משטרי אוצר, שטרי אוצר ואיגרות חוב של האוצר כפופות למס הכנסה פדרלי אך פטורות ממסי הכנסה מדינתיים ומקומיים. טיפול זה מתייחס להכנסות הריבית מהתחייבות האוצר; נסיבות הדיווח של יחידים עשויות להיות שונות, במיוחד כאשר נייר ערך נרכש או נמכר מחוץ לתאריכי ההנפקה והפדיון המקוריים שלו. ה-IRS מפרסם הנחיות נפרדות לגבי הנחה מקורית בהנפקה ודיווח על מכשירי חוב. ^[9][10]

שטר אינו אותו מוצר כמו תעודת פיקדון בנקאית. השטר הוא התחייבות חוב של האוצר שמחירו בשוק יכול להשתנות לפני הפדיון; תעודת פיקדון היא מוצר בנקאי שעשוי להיות זכאי לביטוח פיקדונות כאשר הוא מוחזק במוסד מבוטח. גם רכישת יחידה בקרן שמחזיקה בשטרים אינה מקנה לבעל היחידה בעלות על שטר מסוים עם תשלום פדיון מוגדר. הבחנות אלה נוגעות לזכות המשפטית המוחזקת, לאופן שבו נקבע ערכה ומה קורה כאשר השטרים הבסיסיים מגיעים לפדיון. ^[2][4][11]

מקומה בשווקים הפיננסיים של ארצות הברית

שטרי אוצר הם חלק משוק ניירות הערך של האוצר הרחב יותר, הנצפה על ידי משתתפים בשווקי מימון קצרי טווח. בנק הפדרל ריזרב של ניו יורק מבצע עסקאות בניירות ערך של האוצר בשוק המשני מכוח סמכות מן הוועדה הפדרלית לשוק הפתוח. פעולות המדיניות המוניטרית שלו נבדלות מהנפקת שטרים חדשים במכרז על ידי האוצר. גם עסקאות ריפו וריפו הפוך כוללות עסקאות בניירות ערך המשמשות ליישום מדיניות מוניטרית; אין לבלבל בינן לבין רכישה של שטר חדש על ידי משקיע קמעונאי. ^[4][12][13]

ההבחנה בין **המנפיק**, **הרוכש במכרז** ו-**המחזיק בשוק המשני** היא מרכזית להבנת שטר. האוצר קובע את תנאי ההתחייבות ומשלם ערך נקוב במועד הפדיון. מכרז קובע את המחיר הראשוני של ההצעה, בעוד שעסקאות מאוחרות יותר יכולות להתבצע במחירים המשקפים את התנאים הנוכחיים. לא תוצאת מכרז קודמת ולא הערך הנקוב לבדם מציינים מה ישלם משקיע כדי לקנות את השטר, או מה יקבל כדי למכור אותו, בתאריך מסוים לפני הפדיון. ^[1][4][7]