משרד המפקח על המטבע
לשכה במשרד האוצר של ארצות הברית המעניקה זיכיונות, מסדירה ומפקחת על בנקים לאומיים, אגודות חיסכון פדרליות, וסניפים וסוכנויות פדרליים של בנקים זרים.
**משרד המפקח על המטבע** (OCC) הוא רגולטור בנקאי פדרלי של ארצות הברית ולשכה עצמאית של מחלקת האוצר של ארצות הברית. הוא מעניק זיכיונות, מסדיר ומפקח על בנקים לאומיים, אגודות חיסכון פדרליות, וסניפים וסוכנויות פדרליים של בנקים זרים הפועלים מכוח סמכות פדרלית.[1]
סקירה כללית
ה-OCC הוא אחד הרגולטורים הזהירים המרכזיים במערכת הבנקאות של ארצות הברית. תחום הפיקוח שלו מוגדר בעיקר לפי הזיכיון המשפטי של מוסד, ולא לפי גודלו או המודל העסקי שלו. בנק המאורגן כבנק לאומי, אגודת חיסכון פדרלית, או סניף או סוכנות של בנק זר בעל רישיון פדרלי, כפוף בדרך כלל לפיקוח ה-OCC.[1]
משימת הסוכנות היא להבטיח שבנקים לאומיים ואגודות חיסכון פדרליות יפעלו באופן בטוח ויציב, יספקו גישה הוגנת לשירותים פיננסיים, ינהגו בלקוחות בהגינות, ויצייתו לחוקים ולתקנות החלים.[1] משימה זו מציבה את ה-OCC בנקודת המפגש של פיקוח על בטיחות ויציבות של בנקים, מתן זיכיונות בנקאיים, ציות צרכני, פרשנות משפטית ואכיפה.
ה-OCC נפרד מרגולטורים פיננסיים אחרים בארצות הברית, אך פועל לעיתים קרובות בתיאום עמם. הפדרל ריזרב מפקח על חברות החזקה בנקאיות ועל בנקים מסוימים החברים במערכת ברמת המדינות, מנהל את המדיניות המוניטרית ומבצע תפקידי יציבות פיננסית. התאגיד הפדרלי לביטוח פיקדונות מבטח פיקדונות ומפקח על בנקים רבים שאינם חברים במערכת ופועלים מכוח זיכיון מדינתי. רשות ניירות הערך של ארצות הברית מסדירה את שוקי ניירות הערך ואת הגילוי של חברות ציבוריות, ולא זיכיונות בנקאיים. תפקידו הייחודי של ה-OCC הוא ניהול הזיכיון הבנקאי הפדרלי והפיקוח הישיר שלו על בנקים לאומיים ואגודות חיסכון פדרליות.
מעמד משפטי והנהגה
ה-OCC הוא לשכה עצמאית בתוך מחלקת האוצר.[1] בראשו עומד המפקח על המטבע, המשמש כמנהל המערכת הבנקאית הפדרלית וכראש ה-OCC.[3] לפי 12 U.S.C. § 2, המפקח מתמנה בידי הנשיא בעצה ובהסכמת הסנאט ומכהן לתקופה של חמש שנים, אלא אם הנשיא מסיר אותו קודם לכן תוך מסירת הנימוקים לסנאט.[4]
לפי מידע ההנהגה העדכני ביותר של ה-OCC שנבדק לצורך ערך זה, ג'ונתן ו' גולד נעשה למפקח על המטבע ב-15 ביולי 2025.[3] ל-OCC יש גם ועדה מנהלת וסגני מפקח בכירים האחראים לתפקידים כגון היועץ המשפטי הראשי, בדיקת בנקים לאומיים, שירותי מידע וטכנולוגיה, מתן זיכיונות, פיקוח על בנקים גדולים, פיקוח על בנקים בינוניים, פיקוח על בנקים קהילתיים ותפעול.[3]
הסוכנות אינה ממומנת בעיקר באמצעות הקצבות שנתיות של הקונגרס באותו אופן שבו ממומנות סוכנויות פדרליות רבות. ה-OCC מצהיר כי תקציב התפעול וההון שלו ממומן בעיקר מהערכות, מאגרות שמשלמים בנקים, מריבית המתקבלת על השקעות וממקורות הכנסה אחרים.[1] לשנת הכספים 2026 דיווח ה-OCC על תקציב של 1.159 מיליארד דולר.[1]
התפתחות היסטורית
ה-OCC הוקם בתקופת מלחמת האזרחים כחלק ממאמץ רחב יותר להקים מערכת בנקאות לאומית ומטבע לאומי אחיד יותר. הנשיא אברהם לינקולן חתם על חוק המטבע הלאומי ב-25 בפברואר 1863, ובכך יצר את ה-OCC והטיל עליו אחריות לארגון ולניהול של בנקים בעלי זיכיון לאומי ושל מטבע לאומי אחיד.[1]
לפני המערכת הבנקאית הלאומית, לארצות הברית הייתה מערכת בנקאות וכסף מפוצלת שבה בנקים בעלי זיכיון מדינתי הנפיקו שטרות משלהם. ה-OCC מתאר את היצע הכסף שלפני מלחמת האזרחים כבלתי מסודר וקשור לבהלות פיננסיות תקופתיות ולקשיים כלכליים.[5] חוק המטבע הלאומי והחקיקה הבנקאית הלאומית שבאה אחריו נועדו ליצור מערכת מסודרת יותר באמצעות הסמכת זיכיונות בנקאיים פדרליים, ביסוס פיקוח פדרלי ותמיכה במסגרת של מטבע לאומי.[1]
יו מקאלוך, לשעבר נשיא בנק אינדיאנה, נעשה למפקח הראשון על המטבע. לפי התיאור ההיסטורי של ה-OCC, מקאלוך התנגד בתחילה לחקיקה הבנקאית הלאומית אך לבסוף נעשה למנהל הראשון של המערכת הבנקאית הפדרלית החדשה.[1]
תחומי האחריות של ה-OCC התרחבו באופן מהותי לאחר המשבר הפיננסי של 2007–2009 וחוק דוד-פרנק לרפורמה בוול סטריט ולהגנת הצרכן. ב-21 ביולי 2011 קיבל ה-OCC מן המשרד לשעבר לפיקוח על מוסדות חיסכון (Office of Thrift Supervision) את האחריות לבדיקה, לפיקוח ולהסדרה השוטפים של אגודות חיסכון פדרליות, וכן לקביעת כללים עבור אגודות חיסכון כפי שנקבע בחוק דוד-פרנק.[5] העברה זו הפכה את ה-OCC למפקח הפדרלי לא רק על בנקים לאומיים אלא גם על אגודות חיסכון פדרליות.
תפקידי ליבה
ניתן לחלק את עבודת ה-OCC לארבעה תפקידים רחבים: פיקוח ובדיקה, רגולציה ופרשנות משפטית, מתן זיכיונות ורישיונות, ואכיפה.
בפיקוח ובדיקה, בוחני ה-OCC סוקרים את מצבם ואת נהליהם של המוסדות הנתונים לפיקוח. הסוכנות מתארת את גישתה כמבוססת סיכון, המתמקדת בסיכונים פיננסיים מהותיים בכל מוסד ובהפחתת סיכון ולא בביטול כל סיכון.[2] בדיקות עשויות לעסוק בהון, איכות הנכסים, הנהלה, רווחים, נזילות, רגישות לסיכון שוק, סיכון תפעולי, ציות, טכנולוגיית מידע, אבטחת סייבר ותחומים אחרים בהתאם לפרופיל המוסד.
ברגולציה, ה-OCC מוציא כללים, הנחיות פיקוח, פרשנויות משפטיות והחלטות תאגידיות המסדירות את פעילותם של בנקים לאומיים ואגודות חיסכון פדרליות.[1] חומרים אלה עשויים לעסוק בסמכויות בנקאיות, בפעילויות מותרות, בהלוואות, בפעילויות נאמנות, במבנה תאגידי, בהון, בנזילות, בהשקעה חוזרת בקהילה, בציות צרכני ובנושאים אחרים שבסמכות הסטטוטורית של ה-OCC.
במתן זיכיונות ורישיונות, ה-OCC בוחן בקשות לזיכיונות בנקאיים חדשים או לסניפים חדשים, שינויים במבנה התאגידי, שינויים בפעילויות מותרות, מיזוגים והמרות, ובקשות של בנקים זרים המבקשים לפעול בארצות הברית תחת זיכיון של ה-OCC.[1] ה-OCC מצהיר כי הוא מחיל גורמים סטטוטוריים בעת בחינת בקשות לזיכיונות ולרישיונות ומקבל החלטות על בסיס כל מקרה לגופו.[2]
באכיפה, ה-OCC יכול להטיל אמצעי תיקון כאשר בנק הנתון לפיקוחו אינו מציית לחוק או לתקנה או נוקט פרקטיקות בלתי בטוחות או בלתי יציבות.[1] כלי אכיפה עשויים לכלול הסכמים פורמליים, צווי הפסקה והימנעות, עיצומים כספיים אזרחיים, הגבלות על פעילויות, צעדי הדחה או איסור כלפי צדדים הקשורים למוסד, ואמצעי פיקוח אחרים, בהתאם לבסיס המשפטי ולחומרת העניין.
מוסדות בפיקוח והיקף
ה-OCC מפקח על בנקים לאומיים, אגודות חיסכון פדרליות, וסניפים וסוכנויות פדרליים של בנקים זרים.[1] הכינויים המשפטיים של מוסדות בפיקוח מגלים לעיתים קרובות את סוג הזיכיון שלהם: בנקים לאומיים משתמשים בדרך כלל ב-"National Association" או "N.A.", בעוד אגודות חיסכון פדרליות עשויות להשתמש ב-"Federal Savings Bank" או "FSB". עם זאת, מוסכמות שם משפטיות אינן תחליף לבדיקת הזיכיון או הרגולטור של המוסד.
לפי מידע ה-"at a glance" העדכני של ה-OCC, הוא מפקח על 994 בנקים, עם נכסים בהיקף של 17.7 טריליון דולר המוחזקים בידי מוסדות בפיקוח ה-OCC. הסוכנות מצהירה כי נכסים אלה מייצגים 68 אחוזים מכלל נכסי הבנקאות המסחרית בארצות הברית.[1] אותם נתוני OCC מדווחים על 1,796 בוחני OCC ב-67 אתרי פעילות.[1]
נתונים אלה מראים מדוע ה-OCC חשוב מבחינה מערכתית אף שאינו בנק מרכזי. רבות מקבוצות הבנקאות הגדולות ביותר בארצות הברית כוללות חברת-בת של בנק לאומי הנתונה לפיקוח ה-OCC, בעוד שחברות ההחזקה שלהן עשויות להיות בפיקוח הפדרל ריזרב. פיצול זה משקף את מערכת הבנקאות הדואלית של ארצות הברית ואת המבנה הרב-שכבתי של הרגולציה הפיננסית בה.
הקשר עם הזיכיון הבנקאי הפדרלי
הזיכיון הבנקאי הפדרלי הוא מרכזי לתפקידו המוסדי של ה-OCC. זיכיון של בנק לאומי מסמיך בנק לפעול לפי החוק הפדרלי ומעמיד אותו תחת פיקוח ה-OCC. תפקיד הזיכיון של ה-OCC כולל בחינת המארגנים, תוכניות עסקיות, הון, הנהלה, בקרות סיכון, תוכניות ציות והפעילויות המוצעות של המוסד.
זיכיון בנקאי אינו רק רישיון לפתיחת סניפים. הוא קובע את המסגרת המשפטית שלפיה הבנק פועל, את המפקח הזהיר הראשי ואת טווח הסמכויות והחובות החלים על המוסד. בנקים לאומיים פועלים לפי חוק הבנק הלאומי וחוקי בנקאות פדרליים קשורים; אגודות חיסכון פדרליות פועלות במסגרת חוק הלוואות לבעלי בתים (Home Owners’ Loan Act) כפי שיושמה לאחר העברת הפיקוח על מוסדות חיסכון ל-OCC.[5]
אחריות הרישוי של ה-OCC נמשכת לאורך חיי המוסד. בנק לאומי או אגודת חיסכון פדרלית עשויים להזדקק לאישור או לאי-התנגדות מצד ה-OCC לשינויים כגון מיזוגים, הקמת סניפים, המרות, סמכויות נאמנות, שינויי שליטה, שינויים מהותיים בתוכניות עסקיות וארגונים מחדש תאגידיים מסוימים.[1][2]
אחריות כלפי צרכנים וקהילה
למרות שה-OCC הוא בראש ובראשונה מפקח זהיר, משימתו כוללת גם גישה הוגנת, יחס הוגן ללקוחות וציות לחוקי הבנקאות הצרכנית החלים.[1] הסוכנות מצהירה כי הבטחת גישה הוגנת ויחס שוויוני ללקוחות בנקים היא עיקרון יסוד של המערכת הבנקאית של ארצות הברית וחלק ממשימתה.[2]
ה-OCC מפעיל את HelpWithMyBank.gov, אתר אינטרנט הפונה לצרכנים ומספק תשובות לשאלות בנקאיות נפוצות ומאפשר ללקוחות להגיש תלונות הנוגעות לבנקים לאומיים ולאגודות חיסכון פדרליות.[2] תלונות יכולות לסייע ללקוחות להשיג פתרון, וכן לספק לסוכנות מידע פיקוחי על דפוסי התנהגות במוסדות מוסדרים.
סמכות ההגנה על הצרכן בארצות הברית מחולקת בין כמה גופים. ללשכה להגנה פיננסית על הצרכן יש תפקידים ראשיים בקביעת כללים ובפיקוח ביחס לחוקים פדרליים רבים בתחום הפיננסי הצרכני, במיוחד לגבי מוסדות גדולים יותר וחברות פיננסיות שאינן בנקים. עם זאת, ה-OCC נותר אחראי להערכת ציותם של המוסדות הנתונים לפיקוחו לחוקים החלים ולנקיטת צעדי פיקוח או אכיפה היכן שמתאים במסגרת סמכותו.
תיאום עם רגולטורים אחרים
ה-OCC פועל בסביבת רגולציה מרובת רגולטורים. תיאום הוא הכרחי משום שלארגון בנקאי אחד עשויים להיות חברת-בת של בנק לאומי, חברת החזקה, שלוחות ברוקר-דילר, שלוחות ביטוח ופעילות בינלאומית. ה-OCC מפקח על הבנק הלאומי או על אגודת החיסכון הפדרלית, בעוד רגולטורים אחרים עשויים לפקח על ישויות משפטיות קשורות או על פעילויות קשורות.
לאחר העברת תפקידי הפיקוח על מוסדות חיסכון לפי חוק דוד-פרנק, ה-OCC תיאם עם המשרד לשעבר לפיקוח על מוסדות חיסכון, עם ה-FDIC ועם חבר הנגידים של הפדרל ריזרב כדי לפרסם מחדש ולמספר מחדש תקנות OTS לשעבר ולהקצות תחומי אחריות לסוגים שונים של ישויות הקשורות למוסדות חיסכון.[5] בהודעת ה-OCC משנת 2011 צוין כי תפקידי OTS הקשורים לאגודות חיסכון מדינתיות הועברו ל-FDIC, בעוד שתפקידי חברות החזקה של אגודות חיסכון הועברו למועצת הפדרל ריזרב.[5]
תיאום מתקיים גם באמצעות קביעת כללים בין-סוכנותית, הנחיות פיקוח משותפות, נהלי בדיקה משותפים והמועצה הפדרלית לבחינת מוסדות פיננסיים. בפועל, נושאים כגון הון, נזילות, אבטחת סייבר, ציות לאיסור הלבנת הון, חוסן תפעולי והשקעה חוזרת בקהילה מחייבים לעיתים קרובות תיאום בין רגולטורים בנקאיים.
אכיפה וכלי פיקוח
תפקיד האכיפה של ה-OCC תומך באחריותו לבטיחות ויציבות ולציות. כאשר למוסד בפיקוח ה-OCC יש ליקויים, הסוכנות עשויה להשתמש בפעולות פיקוח בלתי פורמליות, בפעולות אכיפה פורמליות או בצווים פומביים, בהתאם לעובדות ולסטנדרטים המשפטיים הנוגעים בדבר.
אמצעי תיקון עשויים לעסוק בחולשת הון, בעיות נזילות, ניהול סיכונים לקוי, הפרות חוק, ליקויים בתוכניות לפי חוק סודיות הבנק ובתוכניות למניעת הלבנת הון, כשלי ציות צרכני, פרקטיקות הלוואה בלתי בטוחות, חולשות בסיכוני צד שלישי או פיקוח בלתי מספק מצד הדירקטוריון. מחומרי ה-OCC הפומביים עולה כי הוא רשאי להטיל אמצעי תיקון על בנקים הכפופים ל-OCC שאינם מצייתים לחוקים ולתקנות או שנוקטים בדרך אחרת פרקטיקות בלתי בטוחות או בלתי יציבות.[1]
פעולות האכיפה של ה-OCC עשויות להשפיע על פעילות הבנק, ההנהלה, תוכניות צמיחה, דיבידנדים, מיזוגים ויוזמות אסטרטגיות. מאחר שבנקים לאומיים פועלים לעיתים קרובות מעבר לגבולות מדינתיים, לאכיפת ה-OCC עשויות להיות השלכות כלל-ארציות על מוצרים בנקאיים לצרכן, בנקאות מסחרית, שירותי נאמנות ופעילויות תשלומים.
חשיבות במימון של ארצות הברית
ה-OCC חשוב משום שהוא מנהל את הזיכיון הבנקאי הפדרלי ומפקח על מוסדות המחזיקים בחלק גדול מנכסי הבנקאות המסחרית בארצות הברית.[1] החלטותיו עשויות להשפיע על מבנה ענף הבנקאות, על כניסת בנקים חדשים, על הפעילויות המותרות למוסדות בעלי זיכיון פדרלי ועל הסטנדרטים החלים על ניהול סיכונים ועל ציות.
הסוכנות חשובה גם למערכת הבנקאות הדואלית. בארצות הברית, בנקים יכולים בדרך כלל לבחור בין זיכיונות פדרליים לזיכיונות מדינתיים, בכפוף לדרישות סטטוטוריות ולאישור רגולטורי. מבנה זה יוצר כמה רשויות מעניקות זיכיון ויכול לעצב את התחרות בין בנקים, את ציפיות הפיקוח ואת החדשנות בשירותים בנקאיים.
ה-OCC אינו רשות למדיניות מוניטרית; תפקיד זה שייך לפדרל ריזרב ולועדת השוק הפתוח הפדרלית. ה-OCC גם אינו מבטח פיקדונות; ביטוח הפיקדונות מנוהל בידי ה-FDIC. תפקידו העיקרי הוא פיקוח זהיר וניהול הזיכיון הבנקאי הפדרלי. תפקיד זה הופך אותו למוסד מרכזי ברגולציה הבנקאית של ארצות הברית, אף שהוא פחות גלוי לציבור הרחב מן הבנק המרכזי או ממבטח הפיקדונות.
ביקורת ומחלוקות מדיניות
ה-OCC היה מעורב לעיתים קרובות בוויכוחי מדיניות על קדימות פדרלית, סמכויות בנקאיות, זיכיונות לפינטק, גישה הוגנת, עוצמת הפיקוח, תקני הון ונזילות, והאיזון הראוי בין חדשנות לבין בקרת סיכון. ויכוחים אלה משקפים את מעמדו של ה-OCC הן כרשות מעניקת זיכיון והן כמפקח זהיר.
סוגיה חוזרת אחת היא האיזון בין אחידות לאומית לבין סמכות מדינתית. בנקים לאומיים פועלים מכוח זיכיונות פדרליים, והחוק הפדרלי יכול לגבור על חוקים מדינתיים מסוימים המפריעים לסמכויותיהם של בנקים לאומיים. בה בעת, בנקים לאומיים עדיין כפופים לחוקים רבים החלים באופן כללי ולדרישות פדרליות בתחום הצרכני, הבטיחות והיציבות ואיסור האפליה. היקף הקדימות היה סוגיה משפטית ומדיניות מתמשכת, במיוחד לאחר תיקוני דוד-פרנק בעניין קדימות וסמכויות ביקורת.[6]
סוגיה נוספת היא כיצד על ה-OCC להעריך מצטרפים חדשים ומודלים עסקיים חדשים. הסוכנות הצהירה כי היא מעודדת מצטרפים חדשים למערכת הבנקאות הפדרלית ומחילה גורמים סטטוטוריים על בקשות על בסיס כל מקרה לגופו.[2] הדבר יכול לכלול בנקים חדשים מסורתיים שהוקמו מאפס וכן מוסדות בעלי מודלים עסקיים ממוקדי טכנולוגיה. השאלה הרגולטורית המרכזית היא אם המבקשים יכולים לעמוד בסטנדרטים המצופים ממוסדות בנקאיים בעלי זיכיון פדרלי, לרבות ממשל תאגידי, הון, נזילות, ציות, חוסן תפעולי והגנת הצרכן.
ראו גם
- הפדרל ריזרב - התאגיד הפדרלי לביטוח פיקדונות - מחלקת האוצר של ארצות הברית - ועדת השוק הפתוח הפדרלית - רשות ניירות הערך של ארצות הברית
מקורות
- [1] About — Office of the Comptroller of the Currency
מצוטט עבור: The OCC is an independent bureau of the U.S. Department of the Treasury; charters, regulates, and supervises national banks, federal savings associations, and federal branches and agencies of foreign banks; states its mission; reports current scale data, FY 2026 budget, funding sources, and founding date.
- [2] What We Do — Office of the Comptroller of the Currency
מצוטט עבור: Describes OCC supervision, regulation, chartering and licensing, consumer and community protection, risk-based supervision, case-by-case licensing review, and HelpWithMyBank.
- [3] Leadership — Office of the Comptroller of the Currency
מצוטט עבור: Identifies the Comptroller of the Currency as head of the OCC and states that Jonathan V. Gould became Comptroller on July 15, 2025; lists senior OCC leadership roles.
- [4] 12 U.S.C. § 2 — Comptroller of the Currency; appointment; term — Office of the Law Revision Counsel, U.S. House of Representatives
מצוטט עבור: Provides that the Comptroller is appointed by the President with Senate advice and consent and serves a five-year term unless sooner removed by the President with reasons communicated to the Senate.
- [5] OCC Issues Interim Final Rule to Reissue Former OTS Regulations — Office of the Comptroller of the Currency
מצוטט עבור: States that under Dodd-Frank, on July 21, 2011, the OCC assumed responsibility from the Office of Thrift Supervision for ongoing examination, supervision, and regulation of federal savings associations and rulemaking for savings associations.
- [6] OCC Issues Final Rule to Implement Provisions of the Dodd-Frank Act — Office of the Comptroller of the Currency
מצוטט עבור: Describes OCC final rule implementing Dodd-Frank provisions, including transfer of OTS functions and changes to OCC rules on preemption and visitorial powers.