משרד האוצר (ישראל)

**משרד האוצר (ישראל)** הוא המשרד המרכזי של מדינת ישראל לענייני פיסקליה וכלכלה. הוא אחראי לגיבוש וליישום המדיניות הכלכלית של הממשלה, להכנת תקציב המדינה ולפיקוח עליו, לניהול הכנסות המדינה, לפיקוח על מימון המדינה וחובה, ולפיקוח על חלקים חשובים מתשתית החיסכון, הביטוח ושוק ההון של ישראל.^[1]

מנדט ומעמד בממשלה

משרד האוצר מתואר בדיווח הכספי הממשלתי של ישראל כמשרד הכלכלי הראשי של הממשלה. תחומי האחריות המרכזיים שלו כוללים התוויית המדיניות הכלכלית של הממשלה, הכנת הצעת תקציב המדינה, פיקוח על ביצוע התקציב המאושר, ניהול הכנסות המדינה, גביית מסים ישירים ועקיפים, קידום השקעות בישראל, ופיקוח על שוק ההון וכן על ענפי החיסכון והביטוח.^[1]

בתוך מערכת הכספים הציבוריים של ישראל, המשרד משמש כמקבילה הפיסקלית של בנק ישראל, האחראי על מדיניות מוניטרית ועל הפיקוח על הבנקים. לפיכך, משרד האוצר ניצב במרכז ההחלטות בנושאי מיסוי, הוצאה, גירעונות, מדיניות שכר במגזר הציבורי, נכסי מדינה, רכש ממשלתי והנפקת חוב. הוא גם פועל עם הכנסת ועם ועדותיה בנוגע לחקיקה תקציבית וכלכלית.^[1]

העמוד הממשלתי הרשמי של המשרד מציין את כתובתו כרחוב קפלן 1, ירושלים, ומזהה את השר, המנכ"ל ובכירים ביחידות המרכזיות. נכון לעמוד הממשלתי המצוטט, בצלאל סמוטריץ' רשום כשר האוצר, ישראל מלאכי כמנכ"ל, מיכל עבאדי-בויאנג'ו כחשבת הכללית, מהרן פרוזנפר כדירקטור אגף התקציבים, שי אהרונוביץ' כמנהל רשות המסים בישראל, ועמית גל כממונה על רשות שוק ההון.^[2]

יחידות ותפקידים עיקריים

המשרד כולל מספר אגפים ורשויות מקצועיים. הדוחות הכספיים הממשלתיים מזהים יחידות כגון החשב הכללי, אגף התקציבים, רשות המסים, אגף שוק ההון, ביטוח וחיסכון, אגף קשרים בינלאומיים, אגף השכר והסכמי עבודה, רשות החברות הממשלתיות, מינהל הכנסות המדינה, אגף כלכלה ומחקר, והמשרד לשיקום ניצולי השואה.^[1]

**אגף התקציבים** מכין את טיוטת תקציב המדינה ומעורב בתכנון ההוצאה וביישום המדיניות הפיסקלית. תפקידו התקציבי של המשרד משמעותי משום שתקציב המדינה של ישראל אינו רק מסמך חשבונאי אלא גם כלי מרכזי להקצאת משאבים בין משרדים, לקביעת סדרי עדיפויות מדיניות וליישום רפורמות מבניות.

**החשב הכללי** הוא אחת מזרועות הביצוע החשובות ביותר של המשרד. הוא מעורב בביצוע התקציב, בחשבונאות ממשלתית, בנכסי מדינה, ברכש, בערבויות מדינה ובחוב הממשלתי. אגף החשבות והדיווח של המשרד מציין כי הוא מפרסם את הדוחות הכספיים של ממשלת ישראל, מכין דוחות כספיים מאוחדים ודוחות על ביצוע התקציב, מנהל את החשבונאות של הלוואות המדינה, ערבויותיה והחוב הלאומי, ומפעיל מערכות תפעול מרכזיות ממשלתיות שבהן משתמשים משרדי הממשלה.^[3]

**רשות המסים בישראל**, הפועלת תחת משרד האוצר, מנהלת את המיסוי הישיר והעקיף. בכך הופך המשרד לגורם מרכזי בגביית הכנסות וביכולת הפיסקלית של מדינת ישראל. מדיניות המס והגבייה מקשרות את המשרד גם למשקי בית, לעסקים, למשקיעים ולרשויות מקומיות.

המשרד כולל גם את תחום **השכר והסכמי העבודה**, העוסק במדיניות השכר במגזר הציבורי ובהסכמים קיבוציים. תפקיד זה מעניק למשרד השפעה על מבנה העלויות של המגזר הציבורי ועל משא ומתן המשפיע על עובדי ממשלה ועל גופים המתוקצבים מכספי ציבור.

חוב ממשלתי ומימון

תפקיד תפעולי מרכזי של משרד האוצר הוא מימון הממשלה וניהול החוב הציבורי. אגף המימון, החוב והאשראי במשרד החשב הכללי אחראי על ניהול החוב הממשלתי, מימון הגירעון, ניהול קופת המדינה והנזילות, ערבויות מדינה, מערך הגבייה הממשלתי וביטוח ממשלתי באמצעות הקרן הפנימית לביטוחי הממשלה.^[4]

היחידה לניהול החוב הממשלתי מבצעת הנפקות אג"ח מקומיות וגיוסי חוב במטבע חוץ, מנהלת מכרזי החלפה ורכישה חוזרת, ומקיימת קשרים עם משקיעי אג"ח גלובליים. חומרי המשרד מזהים את פעילותה של היחידה ב-Front Office ככוללת הנפקת אג"ח ממשלת ישראל בשוק הסחיר המקומי, הנפקת אג"ח במטבע חוץ, עסקאות גידור ופרסום שיעורי הריבית של החשב הכללי.^[5]

תפקיד זה מקשר את המשרד אל הבורסה לניירות ערך בתל אביב, שבה ניירות ערך ממשלתיים הם חלק משוק ההון המקומי, ואל משקיעים בינלאומיים הרוכשים חוב ריבוני ישראלי. דוחות החוב השנתיים של החשב הכללי נועדו להגביר את השקיפות בנוגע לפרופיל החוב של ישראל, מדדי הסיכון, אסטרטגיית המימון ופעילות גיוס ההון.^[6]

רגולציה של חיסכון, ביטוח ושוקי הון

משרד האוצר מזוהה היסטורית עם הפיקוח על שירותים פיננסיים חוץ-בנקאיים, במיוחד ביטוח, פנסיה, קופות גמל וחיסכון לטווח ארוך. רשות שוק ההון, ביטוח וחיסכון מתוארת על ידי הממשלה כמפקחת על שירותים פיננסיים בשווקי הביטוח, הפנסיה וקופות הגמל, עם יעדים הכוללים יציבות, תחרותיות, ניהול תקין והוגנות כלפי לקוחות.^[7]

תחום זה חשוב במיוחד בישראל משום שהחיסכון לטווח ארוך של משקי הבית מוחזק באמצעות קרנות פנסיה, מוצרי ביטוח, קופות גמל וחשבונות קרן השתלמות. החלטות המדיניות של המשרד והרגולציה של רשות שוק ההון משפיעות על מנהלי נכסים, מבטחים, מעסיקים, חוסכים וגמלאים. עם זאת, רגולציית שוק ניירות הערך מזוהה בעיקר עם רשות ניירות ערך, רגולטור נפרד האחראי על דיני ניירות ערך ועל גילוי בשוק.

היחס למערכת הפיננסית

משרד האוצר אינו בנק מרכזי ואינו קובע ריביות. תפקיד זה שייך ל-בנק ישראל. הוא גם אינו מפעיל ישירות בנקים מסחריים כגון בנק לאומי, בנק הפועלים, בנק דיסקונט לישראל או בנק מזרחי-טפחות. השפעתו על המערכת הבנקאית והפיננסית מופעלת במקום זאת באמצעות מדיניות פיסקלית, מיסוי, הנפקת חוב ציבורי, ערבויות מדינה, רכש ממשלתי, רגולציה של חיסכון וביטוח חוץ-בנקאיים, ומדיניות בעלות או פיקוח הנוגעת לנכסי מדינה ולחברות ממשלתיות.

פעילות הנפקת החוב של המשרד מספקת לשוק המקומי אג"ח ממשלתיות המשמשות כאמות מידה. אג"ח אלה משמשות משקיעים מוסדיים, קרנות פנסיה ומבטחים, והן משפיעות על עקום התשואות הרחב יותר שלפיו עשוי להיקבע תמחור האשראי של תאגידים ושל המגזר הפיננסי. לכן, גירעונות ציבוריים, הדינמיקה של יחס חוב לתוצר ואמינות התקציב הם ערוצים חשובים שדרכם המשרד משפיע על התנאים הפיננסיים.

שקיפות, דיווח ואחריותיות ציבורית

המשרד מפרסם חומרים רשמיים באמצעות פורטל הממשלה של ישראל, לרבות מידע על יחידותיו, על פעילויות ניהול החוב ועל הדוחות הכספיים של הממשלה. אגף החשבות והדיווח מציין כי הוא מכין דוחות כספיים מאוחדים ודוחות על ביצוע התקציב עבור ממשלת ישראל.^[3] דוחות החוב של החשב הכללי מספקים מידע נוסף על פרופילי החוב המקומי והחיצוני, מדדי סיכון, אסטרטגיית גיוס ההון והשפעתם של אירועים מרכזיים על צורכי ההלוואה של הממשלה.^[6]

כמו משרדי ממשלה אחרים בישראל, משרד האוצר כפוף לפיקוח פרלמנטרי, להחלטות ממשלה, למגבלות משפטיות ולמוסדות ביקורת. פעולותיו נבחנות גם על ידי השווקים, סוכנויות דירוג אשראי, כלכלנים, עסקים, ארגוני עובדים וקבוצות של החברה האזרחית, משום שהמדיניות הפיסקלית משפיעה על מיסוי, שירותים ציבוריים, עלויות גיוס חוב, שכר ויציבות כלכלית ארוכת טווח.

חשיבות

משרד האוצר הוא אחד המוסדות המשפיעים ביותר במערכת הפיננסית הישראלית. החלטותיו מעצבות את תקציב המדינה, גביית המסים, גיוס החוב הריבוני, התגמול במגזר הציבורי, החשבונאות הממשלתית, הרגולציה על חיסכון חוץ-בנקאי ותוכניות רפורמה רבות. עבור משקיעים ומוסדות פיננסיים, הוא מקור מרכזי לנתונים פיסקליים, להנפקת חוב ולאיתותי מדיניות. עבור משקי בית, הוא משפיע על מסים, פנסיות, ביטוח, שירותים ציבוריים והסביבה המקרו-כלכלית הרחבה יותר.