English

תגובת שוקי ההון בישראל למשבר הפיננסי העולמי של 2008

תגובת שוקי ההון בישראל למשבר הפיננסי העולמי של 2008 כללה תמחור מחדש חד של מניות ואיגרות חוב קונצרניות, הפרעה חמורה לאשראי החוץ־בנקאי, ואמצעי מדיניות מצד בנק ישראל והממשלה. הבנקים בישראל נותרו יציבים, בעוד שהשווקים והפעילות הכלכלית הושפעו בעוצמה הרבה ביותר בסוף 2008 ובראשית 2009.

תגובת שוקי ההון בישראל למשבר הפיננסי העולמי של 2008 מתארת את השפעות הזעזוע הבינלאומי על שוקי המניות, איגרות החוב הקונצרניות, הבנקאות, החיסכון והאשראי בישראל, יחד עם צעדי המדיניות שננקטו כדי לבלום את ההפרעה. שוקי ישראל החלו להגיב כבר ב-2007, אך הלחץ המקומי התעצם בסוף 2008. הבנקים נותרו פעילים ועמידים יחסית, בעוד שמחירי הנכסים היורדים וההפרעה לאשראי החוץ־בנקאי נעשו למאפיינים מרכזיים של האירוע. [1][2]

רקע ועיתוי

המשבר החל במגזרי הדיור והפיננסים בארצות הברית והתפשט בעולם. בישראל החלו שוקי ההון להגיב מיולי 2007, אף כי בתחילה נחשבה הכלכלה המקומית למבודדת יחסית. קריסת ליהמן ברדרס בספטמבר 2008 וההחרפה שבאה בעקבותיה במתח בשוקי האשראי העולמיים שינו הערכה זו. בנק ישראל זיהה מאוחר יותר את הרבעון הרביעי של 2008 ואת הרבעון הראשון של 2009 כתקופת השיא של המשבר בישראל, הן בתנאי השוק והן בחוסר הוודאות לגבי התחזית. [1]

לעיתוי הייתה חשיבות משום שישראל נכנסה להאטה העולמית לאחר כמה שנות צמיחה כלכלית חזקה. הצמיחה נמשכה במהלך המחצית הראשונה של 2008, אך הפעילות נחלשה במחצית השנייה כאשר הביקוש החיצוני והסחר הידרדרו. דוח 2008 של בנק ישראל תיאר נקודת מפנה במחצית השנייה של השנה, כאשר המשק נע לעבר מיתון; ההתכווצות ברבעון הרביעי באה לאחר ההאטה. [1][3]

ההשפעה לא הייתה אחידה בכל המערכת הפיננסית. הלחץ על השווקים היה משמעותי, אך הבנקים הישראליים ומוסדות פיננסיים אחרים לא נפגעו באותו אופן שבו נפגעו מוסדות רבים בחו״ל. בנק ישראל ייחס את העמידות היחסית לגורמים כגון נוהלי בנקאות שמרניים, פיקוח הדוק, תנאים חזקים יותר לפני המשבר וחשיפה מוגבלת לנכסים זרים מורכבים או פגומים. הבחנה זו — שיבוש שוקי ללא קריסה בנקאית מקומית — עיצבה את האירוע. [2][4]

מניות ואיגרות חוב קונצרניות

מחירי המניות ומחירי האיגרות הקונצרניות ירדו בחדות, כאשר המשקיעים העריכו מחדש את התחזית לפעילות הכלכלית ואת יכולת העסקים להחזיר חובות. התנודתיות גברה, ומרווחי התשואה בשוק האשראי התרחבו, מה שהעלה את עלות המימון. הערכת בנק ישראל למערכת הפיננסית ב-2008 תיארה את תגובת השוק המקומי כהשתקפות של חשש מהשלכות המשבר על הפעילות הריאלית בישראל, לרבות רווחי החברות ויכולת ההחזר. [3]

הזעזוע היה חשוב במיוחד עבור שוק האג״ח הקונצרני הישראלי. בשנים שלפני המשבר גייסו חברות יותר ויותר כספים מחוץ למערכת הבנקאית, כולל באמצעות הנפקות אג״ח. ההתרחבות המהירה של השוק סייעה להרחיב את המימון העסקי, אך בנק ישראל זיהה מאוחר יותר פגיעויות שנבעו מהתפתחותו המהירה והלא מאוזנת. חלק מהתמורות שימשו להשקעה בנדל״ן בחו״ל, מגזר שנחשף ישירות להאטה העולמית. [4]

עם עליית אי־הוודאות, משקיעים חיפשו אפיקי חיסכון בסיכון נמוך יותר. משיכות מקרנות נאמנות וקרנות השתלמות שהתמקדו באיגרות חוב אילצו חלק מהמנהלים למכור נכסים, הוסיפו ללחץ המכירות ותרמו לעליית התשואות על איגרות חוב קונצרניות. המשוב הזה בין פדיונות, מכירת נכסים וירידת מחירים העצים את הלחץ בשוק שכבר היה דל־נזילות. [4]

ההנפקות בשוק ההון כמעט נפסקו במהלך המשבר, וייבשו מקור חשוב לאשראי חוץ־בנקאי. בנק ישראל תיאר את שוק האשראי החוץ־בנקאי כמשותק למעשה וכאזור הסיכון העיקרי במערכת הפיננסית בישראל במהלך האירוע. עסקים שלא יכלו להנפיק איגרות חוב בקלות עמדו בפני גישה מצומצמת יותר למימון, דבר שהגביר את חשיבות ההלוואות הבנקאיות גם כאשר גם הבנקים בחנו מחדש את סיכוני הלווים. [1][2]

הזעזוע בשוק השפיע גם על חיסכון משקי הבית והמוסדי. ירידת ערך הנכסים ומשיכות המשקיעים הפעילו לחץ על קרנות שהחזיקו בניירות ערך קונצרניים, בעוד חוסר הוודאות המוגבר עודד מעבר להשקעות בסיכון נמוך יותר. התאמות תיקי ההשקעות הללו היו חלק ממנגנון ההעברה מן הלחץ הפיננסי הבינלאומי אל תנאי האשראי המקומיים. [4]

עמידות המערכת הבנקאית

בהשוואה למערכות בנקאיות במדינות רבות אחרות, הבנקים בישראל התמודדו עם המשבר באופן טוב יחסית. אכן, הם ספגו הפסדים ותוצאות עסקיות חלשות יותר: חשיפה למוסדות פיננסיים זרים, ירידת ערך הנכסים וההידרדרות ביכולת ההחזר של חלק מהלווים הפחיתו את הרווחיות. חמש קבוצות הבנקאות הגדולות דיווחו על רווחים נמוכים בהרבה מאשר בשנים שקדמו לכך. עם זאת, המערכת נותרה יציבה, ואף מוסד פיננסי ישראלי לא קרס במהלך המשבר, לפי החשבון הרטרוספקטיבי של בנק ישראל. [1][2]

המפקח על הבנקים בבנק ישראל עודד את הבנקים, עוד לפני המשבר, להעלות בהדרגה את יחס הלימות ההון, עם יעד של לפחות 12 אחוזים עד סוף 2009. יחס הלימות ההון של המערכת הבנקאית הגיע ל-11.2 אחוזים ב-2008, הרמה הגבוהה ביותר מאז 1992 באותה נקודת זמן, חרף התנאים הקשים. הבנק המרכזי קשר את העמידות למדיניות הון זהירה, לפעילות שמרנית, לאמון הציבור ולפיקוח הדוק. [2]

הבנקים גם צמצמו סיכונים מסוימים במהלך השיבוש בשווקים הבינלאומיים. הדיווח השנתי של בנק ישראל תיאר דרישות פיקוח שכללו מכירת ניירות ערך מגובי משכנתאות והקטנת החשיפה למוסדות פיננסיים זרים, במיוחד במהלך הרבעון האחרון של 2008. צעדים אלה שיקפו את ההערכה המחודשת של סיכוני הצד הנגדי וסיכוני ניירות הערך עם החרפת המשבר העולמי. [5]

הניגוד בין בנקים יציבים לבין שוק אג״ח קונצרני משובש הוא מאפיין מגדיר של הניסיון הישראלי. בעוד המערכת הבנקאית המשיכה לפעול, אובדן המימון מבוסס־השוק חשף חברות ולווים להתכווצות חדה באשראי החוץ־בנקאי. השיבוש, אפוא, נגע הן להיצע והן לעלות המימון, וגם לכושר הפירעון של מוסדות פיננסיים. [1][2]

תגובת המדיניות

בנק ישראל והממשלה אימצו צעדים שנועדו לתמוך בזמינות האשראי, להפחית את עלויות המימון ולתמוך בפעילות הכלכלית. התגובה כללה הפחתות משמעותיות בריבית המדיניות, התערבות בשוק המט״ח, רכישות של איגרות חוב ממשלתיות, והבטחות ממשלתיות לבנקים מקומיים שגייסו הון. תוכנית נפרדת, הידועה בשם קרנות מנוף (מינוף), הוקמה כדי לתמוך בפעילות שוק האשראי. [4]

המדיניות המוניטרית השתנתה בהתאם לשינוי בתחזית הכלכלית ובתנאי האינפלציה. במהלך 2008 עבר בנק ישראל מהתמודדות עם לחצי אינפלציה גבוהים בתחילת השנה להקלה במדיניות ככל שהמשבר העמיק והפעילות נחלשה. הריבית הופחתה עוד במהלך 2009, והגיעה ל-0.5 אחוזים באפריל. בנק ישראל גם רכש איגרות חוב ממשלתיות בשוק המשני, בניסיון להוריד את הריביות לטווח הארוך יותר ולתמוך בנזילות ובהעברת המדיניות המוניטרית. [3][6]

התערבות בשוק המט״ח הייתה חלק נוסף מן התגובה. הבנק החל לקנות מטבע חוץ במרץ 2008 כדי להגדיל את הרזרבות נוכח התחזקות השקל. הרכישות גדלו במידה ניכרת במחצית השנייה של 2008 ובמהלך 2009. המטרות המוצהרות כללו הגבלת התחזקות חדה, שעלולה לפגוע ביצואנים, והפחתת הלחץ הדפלציוני. [6]

ההבטחות של הממשלה לבנקים המקומיים נועדו להקל על גיוס הון, בעוד קרנות המנוף התמודדו עם קריסת המימון החוץ־בנקאי. צעדים אלה שיקפו את דאגת הרשויות כי הפרעה ממושכת במימון שוק ההון עלולה להגביל עוד יותר את הפעילות העסקית. הצעדים היו חלק ממאמץ מדיניות רחב יותר לשמור על זרימת האשראי כאשר ההנפקות הפרטיות התכווצו. [4]

השפעות כלכליות והתאוששות

הזעזוע הפיננסי חפף להאטה במשק הרחב. בנק ישראל דיווח כי הביקוש ליצוא נפגע במיוחד כאשר הסחר העולמי התכווץ. המשק חווה ירידה בפעילות בסוף 2008 ובתחילת 2009, ואחריה התאוששות שהחלה ברבעון השני של 2009. תוצר ישראלי צמח ב-0.7 אחוזים ב-2009, לפי בנק ישראל, עם התכווצות במחצית הראשונה וצמיחה במחצית השנייה. [6]

ההתאוששות בשוקי ההון החלה לקראת סוף הרבעון הראשון של 2009, במקביל לשיפור בשווקים העולמיים. הנפקות האג״ח הקונצרניות, שכמעט נעצרו בשיא המשבר, התחדשו במהלך 2009. מרווחי השוק והתנודתיות פחתו בהדרגה, בעוד שהשקעות תיק של תושבי חוץ עלו. בנק ישראל דיווח כי מדדים אלה התקרבו לרמות שלפני המשבר ככל שההתאוששות צברה תאוצה. [1][6]

למשבר הייתה השפעה מתונה יותר על ישראל מאשר על כלכלות מפותחות רבות, אך הוא חשף פגיעויות במימון מחוץ למערכת הבנקאית. הצמיחה המהירה של הנפקות האג״ח לפני המשבר הרחיבה את האשראי הזמין, אך גם הותירה חברות ומשקיעים חשופים לזעזועי נזילות ולהערכות שווי. כתוצאה מכך, הפרשה הפנתה תשומת לב לקשרים בין חיסכון מוסדי, נזילות בשוק האג״ח, אשראי עסקי ואשראי בנקאי. [4]

משמעות

הניסיון הישראלי מתואר לעיתים קרובות כשתי תוצאות בו-זמנית: עמידות במגזר הבנקאי המפוקח ולחץ חמור באשראי מבוסס שוק. יציבות הבנקים סייעה למנוע מהמשבר להפוך לקריסה בנקאית מקומית, אך לא מנעה ירידות חדות במחירי ניירות הערך או כמעט הפסקה של הנפקות חדשות בשוק ההון. ההשלכות הפיננסיות הופיעו אפוא בעיקר דרך אשראי מצומצם יותר, עלויות מימון גבוהות יותר, ערכי נכסים נמוכים יותר ופעילות כלכלית חלשה יותר. [1][2][3]

האירוע גם השפיע על הדיון המאוחר יותר בפיקוח פיננסי ובסיכון מערכתי. הסקירה המאוחרת של בנק ישראל תיארה את המשבר ככזה שהמחיש את חשיבות המעקב אחר אשראי חוץ־בנקאי לצד הבנקים, במיוחד כאשר אשראי תאגידי והשקעות מוסדיות קשורים זה בזה. התיאור הרטרוספקטיבי הדגיש כי הרשויות שמרו על יציבות פיננסית, תוך שהן מכירות בכך שהיו חששות ממשיים בזמן אמת לגבי מוסדות מסוימים ולגבי התפקוד התקין של השווקים. [1]

ערכים קשורים

האירוע קשור לשוק המניות הישראלי, לשוק האג״ח הקונצרני הישראלי, לאיגרות החוב הממשלתיות של ישראל ולריבית בנק ישראל. גם הידע הפיננסי והחיסכון בישראל מספקים הקשר לאופן שבו משקי בית ומוסדות הגיבו לירידת מחירי הנכסים ולאי־הוודאות בשווקים.

מקורות

  1. [1] The Bank of Israel is publishing a report on Israel and the global crisis of 2007-09, and the lessons to be learned — Bank of Israel

    מצוטט עבור: Chronology of Israeli market stress, peak in Q4 2008 and Q1 2009, non-bank credit paralysis, institutional resilience and market recovery.

  2. [2] Israel's Banking System—Annual Survey 2008: In the Shadow of the Global Economic Crisis — Bank of Israel

    מצוטט עבור: Banking-sector performance, capital adequacy target and ratio, supervisory factors, profits and resilience.

  3. [3] Chapter 4: The Financial System — Bank of Israel

    מצוטט עבור: Equity and corporate-bond price declines, volatility, wider credit spreads, financial-system exposures and policy measures.

  4. [4] Chapter 4 – The Financial System — Bank of Israel

    מצוטט עבור: Corporate-bond market vulnerabilities, withdrawals from bond and provident funds, asset sales and government/central-bank credit measures.

  5. [5] Chapter 3: Inflation and Monetary Policy — Bank of Israel

    מצוטט עבור: Bank actions to reduce securities risk, including selling mortgage-backed securities and reducing exposure to foreign financial institutions.

  6. [6] Bank of Israel Annual Report 2009 — Bank of Israel

    מצוטט עבור: Recovery and GDP outcomes, policy-rate reduction to 0.5 percent, government-bond purchases and foreign-currency intervention.