TASE UP

TASE UP היא פלטפורמת מסחר המופעלת בידי בורסת תל אביב (TASE) לניירות ערך הנגישים למשקיעים מוסדיים ולמשקיעים כשירים אחרים. היא מאפשרת למנפיקים זכאים לגייס הון או לרשום ניירות ערך למסחר, תוך הישארות מחוץ למסגרת הגילוי הרגילה החלה על חברות ציבוריות. התשתית שלה נשענת על מערכות המסחר והסליקה של TASE.^[1]

מטרה ומקומה בשוק הישראלי

TASE מגדירה את TASE UP כזירה שבה חברות יכולות להישאר פרטיות בעוד ניירות הערך שלהן נסחרים בפלטפורמה המופעלת בידי הבורסה. ההבחנה חשובה: עצם הזמינות של נייר ערך למסחר ב-TASE UP אינה אומרת, כשלעצמה, שהמנפיק ביצע הנפקה ראשונה לציבור או הפך לחברת דיווח ציבורית. לפי TASE, חברה פרטית הזכאית לרישום ניירות ערך בפלטפורמה אינה נדרשת לפרסם תשקיף עבור הרישום הזה, ואינה כפופה לחובות הגילוי המתמשכות החלות לפי חוק ניירות ערך הישראלי על הצעות לציבור ועל חברות מדווחות.^[1]

הפלטפורמה משלבת שני מאפיינים שלעתים נבחנים בנפרד: גישה מוגבלת להשקעה ומתקן מאורגן למסחר לאחר מכן. מנפיק יכול לפנות לאוכלוסיית המשקיעים המותרת לצורך גיוס הון, בעוד שבעלי ניירות הערך שלו עשויים לקבל מסלול להעברתן דרך תשתית המסחר של TASE. אין בכך כדי לומר שרוכש יהיה בהכרח זמין בכל עת שבעל נייר ערך ירצה למכור. TASE מזהה נזילות פוטנציאלית כמאפיין של הפלטפורמה, אך קיומו של מקום מסחר שונה מהבטחה לנפח מסחר או למחיר שניתן לביצוע.^[1][4]

לפיכך יש להבחין בין TASE UP לבין שוקי המניות והאג"ח הציבוריים הרגילים של בורסת תל אביב. השווקים משתמשים בתשתית דומה, אך ל-TASE UP אוכלוסיית משקיעים שונה ומודל גילוי שונה. היא גם אינה מדד מניות, קרן השקעה או מנפיק תאגידי נפרד; זו זירה לניירות ערך זכאים. TASE מתארת בנפרד שוק מקצועי לאיגרות חוב ולניירות ערך להמרה שהונפקו בהנפקה פרטית ונסחרים בין משקיעים מוסדיים באמצעות TACT Institutionals, הסדר נוסף שאין להניח כי תנאי הקבלה או המסחר בו זהים לחלוטין.^[1][5]

מנפיקים וניירות ערך זכאים

TASE מונה קרנות אשראי, חברות טכנולוגיה וביומד, וקרנות הון סיכון בין הגופים שיכולים להנפיק ניירות ערך ב-TASE UP. תיאור הפלטפורמה מתייחס גם לחברות נדל"ן ולחברות אחרות. המכשירים ש-TASE מציינת כזכאים הם מניות, כתבי אופציה, איגרות חוב, איגרות חוב להמרה ויחידות השתתפות. טווח זה פירושו שזכויותיו של משקיע תלויות במכשיר המסוים: מניה, תביעה חובית ויחידת השתתפות בקרן אינן מייצגות אותו עניין משפטי או כלכלי.^[1]

הפלטפורמה אינה מוגבלת עקרונית לגיוס כסף חדש. הליך הרישום שפרסמה TASE אומר במפורש כי ניתן לדלג על שלבים מסוימים של גיוס הון כאשר אין גיוס הון מקביל. לכן ניתן לראות ברישום עניין נפרד מהנפקה ראשונית, אף כי הליך הקליטה עדיין דורש את המסמכים, ההסדרים והעמלות הרלוונטיים כפי שתוארו בידי הבורסה. מנגד, מנפיק שכן מגייס כסף צריך להסדיר הן את ההצעה וההפצה למשקיעים זכאים והן את הרישום לאחר מכן.^[2]

במקרה של קרן, המאפיינים של יחידותיה חשובים לצד העובדה שהן יכולות להיסחר. שאלות ותשובות של TASE קובעות כי מחיר השוק האחרון של יחידת קרן יכול להיות גבוה או נמוך מהשווי הנקי של נכסי הקרן, משום שמחיר השוק משקף היצע וביקוש. באותה שאלה ותשובה נאמר גם כי יחידות השתתפות של קרנות הון סיכון אינן יכולות להירשם לפני ששולמו במלואן. נקודות אלו ממחישות מדוע קבלה לפלטפורמה המופעלת בידי בורסה אינה מבטלת את הצורך להבחין בין מחיר המסחר של נייר ערך לבין תנאי הזכות והערך הבסיסי שהיא מייצגת.^[3]

זכאות משקיעים ונראות

TASE קובעת כי המשתתפים המותרים כוללים משקיעים כשירים לפי התוספת הראשונה לחוק ניירות ערך, 1968; משקיעים מוסדיים; קרנות הון סיכון וקרנות private equity אחרות; ותאגידים העומדים בדרישות ההון המינימלי הרלוונטיות לפי החוק. הזכאות, אפוא, היא תנאי לביצוע עסקה בפלטפורמה, ולא רק תיאור של המשתמשים הטיפוסיים בה. אין להשוות את הגישה ל-TASE UP להזמנה לציבור המשקיעים הכללי לרכוש את ניירות הערך שבה.^[1]

יש הבחנה בין צפייה במידע שוק לבין היכולת לסחור. ה-FAQ של TASE אומר שאנשים שאינם משקיעים מוסדיים או משקיעים כשירים רשאים לצפות בהערכות שווי תאגידיות בפלטפורמה, אך אינם יכולים לבצע בה עסקאות. חשיפה ציבורית של נתון מוצג אינה זהה לגישה למידע הכספי המלא של המנפיק. היא גם אינה משנה את דרישות הזכאות למשקיעים ש-TASE קובעת למסחר.^[1][3]

TASE מתארת את סביבת המסחר והסליקה כדומה למערכותיה המוכרות. היא גם מציינת זיהוי ניירות ערך באמצעות מספר זיהוי בינלאומי לניירות ערך, או ISIN, בין מאפייני הפלטפורמה. הסדרים תפעוליים אלה יכולים להפוך נייר ערך למזוהה ואת עסקאותיו לברות-עיבוד בתוך תשתית שוק מוכרת. יש להבין אותם בנפרד מחובות הדיווח של המנפיק ומן השאלה המסחרית באיזו תדירות נסחר נייר ערך מסוים.^[1]

הליך רישום והנפקה

המתווה של TASE מתחיל בהגשת בקשה ובהערכה ראשונית אם המנפיק המוצע ונייר הערך מתאימים ל-TASE UP. כאשר נדרש גיוס הון, המנפיק עשוי להיפגש עם חתמים, מפיצים או שותפים אחרים לפלטפורמה. TASE מציינת כי ההתקשרות עם גורם כזה היא אופציונלית: חברה רשאית לבחור לבצע את גיוס ההון בעצמה. ההליך שפורסם דורש גם מסמך רישום ותשלום דמי בדיקה.^[2]

מסמך הרישום המתואר בידי TASE כולל את הגוף המנפיק, את פעילותו, ובמידת הצורך את מבנה הקרן שלו. הוא כולל הצהרה על זכאות ל-TASE UP ותיאור של ניירות הערך המוצעים לרישום, כולל השלכות מס. TASE גם דורשת מידע על מנגנוני חלוקת רווחים ועל חבות המס הנלווית. חומרים נוספים תלויים במבנה: ההליך שלה מפרט שטר נאמנות להנפקת אג"ח, דיון בהשלכות מס לאחר קבלת החלטה מקדמית מרשות המסים עבור שותפות, וחוות דעת משפטית בדבר היכולת לרשום בישראל ניירות ערך של ישות זרה.^[2]

השלבים הבאים במתווה של TASE כוללים מינוי חברה נאמנת, מפגשים עם משקיעים כשירים כאשר הדבר רלוונטי, סליקת ההנפקה, תשלום דמי רישום והתחלת המסחר. TASE אומרת כי סליקת ההנפקה עשויה להתבצע באמצעות חדר הסליקה של בורסת תל אביב. בהליך שהיא מתארת, חשבונות המשקיעים מחויבים באמצעות חבר TASE, התמורה מועברת לחברה, וניירות הערך מופקדים בחשבונות ניירות הערך של המשקיעים. TASE מציינת כי חלק מהשלבים הקשורים לגיוס הון אינם חלים כאשר ניירות הערך נרשמים ללא גיוס הון מקביל.^[2]

גילוי ומגבלות מידע

היעדרו של תשקיף ציבורי ושל חובות דיווח מתמשכות של חברה ציבורית הוא הבדל מרכזי בין TASE UP לבין רישום ציבורי רגיל. אין פירוש הדבר שהמנפיק אינו מספק מידע כלל: תהליך הרישום של TASE דורש מסמך המתאר את המנפיק, את ניירות הערך ואת העניינים המבניים והמיסויים הרלוונטיים. ההבדל הוא בין מידע המוכן לצורך הקליטה לפלטפורמה ולתהליך מול משקיעים זכאים, לבין הגילויים הציבוריים החוזרים ונשנים החלים על חברה מדווחת ציבורית.^[1][2]

ה-FAQ של TASE אומר שחברות אינן מחויבות לפרסם את דוחותיהן באתר ההודעות MAYA שלה. הוא דן במנפיק שמפרסם שם פרטי קשר כדי שגורמים מעוניינים יוכלו לפנות אליו ישירות, בעוד שהמידע שנמסר דרך אותו קשר נשאר פרטי ולא נעשה ציבורי דרך MAYA. כתוצאה מכך, מי שבוחן נתוני בורסה הזמינים לציבור לא צריך להניח כי אותם דוחות מנפיק סטנדרטיים ומתמשכים הזמינים לחברות ציבוריות יהיו זמינים לכל נייר ערך ב-TASE UP.^[3]

הסדרי מידע אלה משפיעים גם על האופן שבו ניתן לפרש מחיר מצוטט או מחיר אחרון. נתון שוק גלוי מדווח על פעילות או על הערכת שווי מוצגת; הוא אינו תחליף לתנאי המכשיר, למידע על המנפיק הזמין למשקיע זכאי, או—במקרה של קרן—לשווי הנקי של נכסיה. ה-FAQ של TASE מציין במפורש שמחיר המסחר של קרן עשוי להיות בפרמיה או בדיסקאונט לשווי הנקי של נכסיה. לכן יש להעריך את המידע והזכויות הרלוונטיים ברמת נייר הערך הבודד, ולא להסיק אותם משם הפלטפורמה.^[3]

פעילות מסחר ופרשנות

TASE מנהלת רשימת נתוני שוק נפרדת עבור ניירות ערך של TASE UP. רשימתה בעברית, המתוארכת ל-2 בנובמבר 2026, הציגה 75 רשומות, ובהן איגרות חוב קונצרניות, איגרות חוב להמרה, מכשירי הון ויחידת השתתפות. זהו מניין הרשומות שהוצגו בתאריך זה, ולא מניין המנפיקים, הקונים הפעילים או העסקאות שבוצעו. הרכב הרשימה וגודלה יכולים להשתנות עם הוספת ניירות ערך או הסרתם.^[4]

רשימת נתוני השוק ממחישה מגבלה נוספת של השוואת רישום לנזילות: ניירות ערך יכולים להופיע בזירת מסחר גם כאשר מחזור המסחר המוצג במסחר מסוים הוא אפס. TASE UP מספקת מנגנון שבאמצעותו יכולים משקיעים זכאים לבצע עסקאות, אך המסחר בפועל תלוי בפקודות ובצדדים נגדיים לכל מכשיר. במונחים אנציקלופדיים, המאפיינים המבחינים שלה הם בסיס המשקיעים המוגבל, היכולת לרשום כמה סוגי ניירות ערך, תשתית מסחר וסליקה המופעלת בידי הבורסה, והעובדה שמנפיקים זכאים יכולים להישאר מחוץ למשטר התשקיף והגילוי המתמשך הרגיל של חברה ציבורית.^[1][4]