אמיר ירון

אמיר ירון הוא כלכלן ישראלי שהפך לנגיד בנק ישראל ב-24 בדצמבר 2018. קודם לכן היה פרופסור למימון בבית הספר וורטון של אוניברסיטת פנסילבניה, והוא עומד בראש הוועדה המוניטרית של הבנק המרכזי. כהונתו כללה את השיבוש הכלכלי של מגפת COVID-19, תקופה של עליית האינפלציה, ואת ההשפעות הפיננסיות של המלחמה שפרצה באוקטובר 2023. ^[1][2][1][8]

השכלה וקריירה אקדמית

ירון קיבל תואר ראשון בכלכלה וסוציולוגיה ב-1985 ותואר מוסמך בכלכלה ב-1988, שניהם מאוניברסיטת תל אביב. לאחר מכן למד באוניברסיטת שיקגו, וקיבל תואר מוסמך בכלכלה ב-1992 ודוקטורט בכלכלה ב-1994. בנק ישראל גם מציין כי שירת כקצין ביחידה של היועץ הכלכלי לרמטכ"ל צה"ל. ^[1][2]

לפני כניסתו לבנקאות מרכזית, ירון מילא תפקידים אקדמיים בארצות הברית. הוא היה עוזר פרופסור לכלכלה ולמימון באוניברסיטת קרנגי מלון מ-1994 עד 1997, ואז הצטרף לוורטון ב-1997. מינוייו שם התקדמו מעוזר פרופסור לפרופסור חבר, וב-2009 לפרופסור רוברט מוריס לבנקאות ולפרופסור למימון. קורות החיים שלו כוללים גם מינוי משני כפרופסור לכלכלה באוניברסיטת פנסילבניה החל מ-2016. מינויים אלה קדמו לכהונתו כנגיד; אין לבלבל אותם עם תפקידים בבנק ישראל. ^[2]

תחומי המחקר של ירון כוללים תמחור נכסים, השקעות, סיכון ותשואה, והקשר בין מקרו-כלכלה למימון. יחד עם הכלכלן ראווי בנסל, הוא כתב מחקר על סיכונים ארוכי טווח וחידות תמחור נכסים. בנק ישראל מזהה עבודה זו כבסיס למה שמוכר בספרות האקדמית כמודל בנסל–ירון. פעילותו האקדמית כללה גם תפקידי עריכה בכתבי עת למימון וזיקות מחקר ל-National Bureau of Economic Research. הרקורד האקדמי מספק הקשר למינויו, אך ממצאי מחקר והחלטות של בנק מרכזי הם דברים נפרדים: המדיניות המוניטרית נקבעת באמצעות מוסדותיו הסטטוטוריים של בנק ישראל. ^[1][2][1]

מינוי ותפקיד מוסדי

ירון נכנס לתפקידו ב-24 בדצמבר 2018. בטקס מינויו הוא תיאר את הנורמליזציה של המדיניות המוניטרית כאתגר מיידי והבחין בין הריבית, שאותה הגדיר ככלי המדיניות המוניטרית העיקרי, לבין צעדים ממוקדים לפגיעוּיות כלכליות מסוימות. הוא התייחס גם ליציבות פיננסית, לתחרות בשירותים פיננסיים, לתשתיות ולהון אנושי. דברים אלה הציבו סדרי עדיפויות בתחילת כהונתו; הם לא היו, כשלעצמם, החלטות מדיניות. ^[1][4]

כהונתו הוארכה לתקופה נוספת בדצמבר 2023. הודעת ממשלה מתעדת טקס להארכת כהונתו ב-18 בדצמבר 2023. ההארכה באה בעקבות פרוץ המלחמה באוקטובר אותה שנה, כאשר הבנק המרכזי התמודד עם אי-ודאות חריגה בשווקים הפיננסיים ובפעילות הכלכלית. ^[3][8]

הנגיד אינו קובע את ריביות ישראל לבדו. לפי חוק בנק ישראל, הוועדה המוניטרית המונה שישה חברים כוללת את הנגיד כיושב ראש, את המשנה לנגיד, עובד נוסף של בנק ישראל שממונה בידי הנגיד, ושלושה נציגי ציבור. הוועדה קובעת מדיניות כדי לקדם את מטרות הבנק, מפקחת על ביצועה ומחליטה על פעולות שהחוק מטיל עליה. לכן, תיאור החלטת ועדה כהחלטה של ירון לבדו יהיה מצג שגוי של מבנה קבלת ההחלטות של המוסד. ^[1]

ירון גם חבר במועצה המפקחת של בנק ישראל. למועצה זו תפקיד שונה מזה של הוועדה המוניטרית: היא מפקחת על התפקוד התקין והיעיל של הבנק ועוסקת, בין היתר, בתקציב המנהלי שלו, בדוחות הכספיים ובתוכנית העבודה. ההבחנה בין גופים אלה חשובה כאשר מבדילים בין החלטות מדיניות מוניטרית לבין פיקוח על הבנק המרכזי כארגון. ^[1][5]

מסגרת המדיניות המוניטרית

המטרה הסטטוטורית המרכזית של בנק ישראל היא יציבות המחירים. מטרותיו האחרות כוללות תמיכה ביעדי המדיניות הכלכלית של הממשלה — במיוחד צמיחה, תעסוקה וצמצום פערים חברתיים — בכפוף לדרישות של יציבות המחירים, וכן תמיכה ביציבותו ובפעילותו הסדירה של המערכת הפיננסית. הממשלה קובעת את טווח יציבות המחירים בהתייעצות עם הנגיד. יעד האינפלציה השנתי המוצהר הוא 1%–3%, בעוד שלבנק יש אוטונומיה לגבי החלטת הריבית לטווח קצר המשמשת להשגת יעד זה. ^[6]

מסגרת זו מציבה את ההסברים הפומביים של ירון בנוגע להחלטות הריבית בהקשר מוסדי. שינויים בריבית יכולים להשפיע על עלויות אשראי, ביקוש ואינפלציה, אך הוועדה בוחנת גם תנאים פיננסיים ואת יכולת הכלכלה לספוג זעזועים. בנק ישראל מתאר את גישתו כיעד אינפלציה גמיש: סטיות זמניות מן היעד עשויות להתרחש, בעוד המדיניות נועדה להחזיר את האינפלציה לתוך הטווח לאורך זמן. ^[1][6]

משברים כלכליים במהלך כהונתו

מגפת COVID-19 הביאה לשינוי חד בתנאים הכלכליים במהלך כהונתו הראשונה של ירון. במרץ 2020 הודיעה הוועדה המוניטרית על תוכנית לרכישת אג"ח ממשלתיות בהיקף של 50 מיליארד ש"ח בשוק המשני, וציינה כי מטרתה להקל על תנאי האשראי ולתמוך בפעילות הכלכלית וביציבות הפיננסית. ביולי 2020 הותירה הוועדה את הריבית על 0.1% והודיעה על תוכנית לרכישת אג"ח קונצרניות בשוק המשני. אלה היו צעדים של הוועדה בתגובה לשיבוש; תפקידו של ירון היה כנגיד וכיושב ראש הוועדה. ^[7][9]

בהמשך השתנתה סביבת המדיניות עם עליית האינפלציה. לפי תיאור בנק ישראל לשנת 2023, הוא העלה את הריבית ב-1.5 נקודות אחוז מתחילת אותה שנה, עד ל-4.75% בסוף מאי. בהודעת ועדה מספטמבר 2023 נותרה הריבית על 4.75%, ונאמר כי האינפלציה מתמתנת אך עדיין גבוהה מטווח היעד. תקופה זו ממחישה את המעבר מתמיכה בסגנון ימי המגפה למדיניות מוניטרית הדוקה יותר שמטרתה לרסן אינפלציה. אין בכך כדי לקבוע שאדם אחד כלשהו קבע לבדו את מסלול הריבית ללא הוועדה. ^[1][10]

המלחמה שפרצה ב-7 באוקטובר 2023 יצרה מערך שונה של חששות פיננסיים מיידיים. ב-9 באוקטובר הודיע בנק ישראל כי יוכל למכור עד 30 מיליארד דולר במטבע חוץ כדי למתן תנודתיות בשקל ולתמוך בתפקוד מסודר של השווקים. הוא גם הודיע על אפשרות לספק עד 15 מיליארד דולר באמצעות עסקאות החלף במטבע חוץ. התקרות שהוכרזו היו היקפי התוכניות, ולא קביעה שכל הסכומים אכן נוצלו. ^[8]

דו"ח המדיניות המוניטרית של הבנק למחצית השנייה של 2023 מתאר דגש ראשוני על ייצוב השווקים הפיננסיים, במיוחד שוק המט"ח, תוך המשך השאיפה ליציבות מחירים ותמיכה בפעילות הכלכלית. הוא מבחין בין תוכנית מכירת המט"ח של הוועדה לבין צעדי נזילות בשוקי הסוואפ והריפו שהופעלו לפי החלטת הנגיד. הדו"ח גם מתאר הלוואות מוניטריות ממוקדות שנועדו להקל על תנאי האשראי לעסקים קטנים ומיקרו שנפגעו מהמלחמה, לצד מסגרת של חטיבת הפיקוח על הבנקים לדחיית פירעונות של הלוואות מסוימות. צעדים אלה היו כרוכים בתפקודים שונים של הבנק המרכזי ולא בשינוי יחיד של שיעור הריבית. ^[11]

הוועדה המוניטרית הותירה את הריבית על 4.75% במהלך המחצית השנייה של 2023. ב-1 בינואר 2024 היא הפחיתה את הריבית ב-0.25 נקודות אחוז ל-4.5%. דוח בנק ישראל תיאר את שתי ההחלטות על רקע האינפלציה, תנודות השקל והאי-ודאות הכלכלית הקשורה למלחמה. התאריכים והשיעורים מתארים החלטות שהתקבלו באותם מועדים, ולא את הרמה הנוכחית של ריבית בנק ישראל. ^[11]

ניתוח פיסקלי ואחריות ציבורית

כנגיד, ירון מציג גם ניתוח כלכלי מחוץ להודעות על ריבית. בנק ישראל מייעץ לממשלה בעניינים כלכליים, בעוד שלמשרד האוצר ולנבחרי ציבור יש אחריות נפרדת על המדיניות הפיסקלית. בדברים שנשא בישיבת ממשלה על הצעת תקציב המדינה לשנת 2026, ירון הדגיש את חשיבותו של מרחב פיסקלי למענה על משברים. הוא קישר בין הוצאות בזמן מלחמה והפחתה בפעילות הכלכלית לבין חוב ציבורי גבוה יותר, וקרא להתכנסות פיסקלית עם התמתנות הלחימה. אלה היו הערכותיו הפיסקליות של הנגיד, לא החלטות מדיניות מוניטרית או חקיקת תקציב. ^[12][13]

הדיווח השנתי של הבנק מספק ערוץ נוסף לביקורת. במרץ 2026 הגיש ירון לממשלה ולוועדת הכספים של הכנסת את הדוח השנתי לשנת 2025 בהתאם לחוק בנק ישראל. המכתב המצורף עסק בצמיחה, באינפלציה ובעלויות הכלכליות המתמשכות של המלחמה. הוועדה המוניטרית מפרסמת בנפרד דוחות חצי-שנתיים על המדיניות המוניטרית להצגה לממשלה ולוועדת הכספים של הכנסת. יחד, מסמכים אלה מאפשרים לבחון את הנימוקים המוצהרים של הבנק המרכזי ואת תנאי המשק שנשקלו, תוך שמירה על ההבחנה בין תפקידו הציבורי של ירון לבין החלטות שמיוחסות על פי חוק לוועדה או לבנק. ^[11][13][14]