English

שקל דיגיטלי

צורה דיגיטלית מוצעת של כסף בנק מרכזי, שבנק ישראל בוחן כאמצעי תשלום נוסף לצד מזומן ופיקדונות בנקאיים.

השקל הדיגיטלי הוא צורה דיגיטלית מוצעת של כסף בנק מרכזי ישראלי, ש-בנק ישראל בוחן כאמצעי תשלום נוסף לצד שטרות ומטבעות. אם יונפק, הוא יהיה התחייבות של הבנק המרכזי, וזמין לשימוש דיגיטלי לציבור ולמשתמשים זכאים אחרים. הבנק פרסם תכנון מערכת ראשוני, אך לא החליט להנפיק אותו.[1][2]

סטטוס ולוח הזמנים של הפרויקט

השקל הדיגיטלי הוא פרויקט לבחינת מטבע דיגיטלי אפשרי של בנק מרכזי, שלעיתים מקוצר ל-CBDC. בנק ישראל בוחן את הנושא מאז 2017. תכנון ברמה גבוהה הושלם בסוף 2024 ופורסם לקבלת משוב ציבורי ומקצועי ב-3 במרץ 2025. תקופת ההתייעצות הסתיימה ב-15 במאי 2025. הבנק מתאר את התכנון הזה כראשוני: הוא כשלעצמו אינו קובע שהמערכת תיבנה או תנופק.[2][3]

לפי שאלות ותשובות שפרסם הבנק, לא התקבלה החלטה על הנפקה. דוח ההתקדמות של הפרויקט לשנת 2025, שפורסם ב-2026, מציין כי נקבעה תוכנית עבודה לשנתיים שנועדה לאפשר לבנק להגיע להחלטה עד סוף 2026 בנוגע להנפקה אפשרית בצורה כלשהי. זהו יעד החלטה, לא מועד השקה שהוכרז ולא התחייבות להנפיק את המטבע.[1][4]

לכן, מטרת הפרויקט היא הכנה והערכה. הוא בוחן מקרי שימוש אפשריים, היתכנות טכנית, השפעות כלכליות, ממשל המערכת והרגולציה, כדי שהבנק יוכל להעריך אם ההנפקה מוצדקת, ואם כן — באיזו צורה. כל יישום ידרוש תכנון נוסף ועבודה עם גופים במגזר הציבורי והפרטי.[2][4]

איזה סוג של כסף זה יהיה

CBDC הוא צורה דיגיטלית של מטבע שמונפקת על ידי בנק מרכזי. לפי המודל המוצע, שקלים דיגיטליים ייצגו תביעה ישירה על בנק ישראל, ולא הבטחה של בנק מסחרי להחזיר פיקדון בנקאי. היחידה תהיה נקובה בשקלים ותהיה מיועדת לתפקד ככסף ציבורי בצורה דיגיטלית. הבנק מתאר אותה כאמצעי תשלום נוסף, לא כתחליף למזומן.[1][3]

הבחנה זו מפרידה בין שקל דיגיטלי אפשרי לבין פיקדונות בנקאיים מסחריים וגם נכסים דיגיטליים שמונפקים באופן פרטי. פיקדונות בנקאיים הם התחייבויות של המוסדות המחזיקים את חשבונות הלקוחות; שקלים דיגיטליים, אם יונפקו, יהיו התחייבויות של הבנק המרכזי. הבנק גם מבחין בין המטבע המוצע שלו לבין מטבעות קריפטוגרפיים: ערכו ייתמך על ידי המסגרת המוניטרית של הבנק המרכזי, ולא יהיה תלוי בפרוטוקול או במנפיק של נכס קריפטוגרפי המופעל באופן פרטי.[1]

התכנון הראשוני של הבנק מתואר כרב-תכליתי. הוא בוחן מערכת שיכולה לשרת משתמשי קצה, כגון משקי בית ועסקים, וכן גופים פיננסיים המשתמשים בכסף בנק מרכזי לצרכים סיטונאיים. התפקודים הקמעונאיים והסיטונאיים הם אפשרויות תכנון הנבחנות, ולא שירותים זמינים כיום.[4][5]

מבנה המערכת המוצע

בנק ישראל בחן מודל דו-שכבתי לגישה קמעונאית. במודל כזה, הבנק המרכזי ינפיק וינהל את המטבע ואת המערכת הליבה, בעוד מתווכים מהמגזר הפרטי יספקו שירותים שבאמצעותם משתמשי הקצה ייגשו אליו. כך מופרדת פונקציית הכסף הציבורי מפעילויות הפונות ללקוח, כגון הצטרפות למערכת ושירותי ארנק או תשלום.[6]

התכנון הראשוני מזהה כמה סוגי משתתפים במערכת, בהם בנק ישראל, ספקי שירותי תשלום, מוסדות פיננסיים וספקי שירות נוספים. התפקידים המתוכננים כוללים הפעלת המערכת המרכזית, חיבור משתמשים, אפשרות להמרה בין שקלים דיגיטליים וצורות כסף אחרות, ומתן שירותים אופציונליים. התכנון מתייחס גם לשירותים מרכזיים כגון ניהול כינויים וניטור הונאות. האחריות הספציפית, תנאי הזכאות והסדרי הממשל עדיין מחייבים תכנון מפורט ועבודה רגולטורית.[2][4]

מודל דו-שכבתי אינו אומר שמשתמשים יחזיקו בתביעה דיגיטלית על המתווך שלהם. הארכיטקטורה שנבחנת על ידי הבנק נועדה לאפשר למשתמשי קצה גישה לכסף בנק מרכזי דרך מתווכים, מבלי שהמתווכים הללו יישאו בחשיפה פיננסית ל-CBDC עצמו. התכנון וההסדרים המוסדיים שלו יצטרכו להבהיר כיצד משתתפי המערכת מטפלים בגישת לקוחות, בתשלומים, באבטחה ובהמשכיות תפעולית.[6]

מאפייני התשלום המוצעים

התכנון הראשוני של הבנק מציג את השקל הדיגיטלי כשיטת תשלום אוניברסלית אפשרית: משתמשים זכאים יוכלו לשלם ולקבל תשלומים במגוון סוגי משתמשים. קהל היעד המוצע כולל יחידים, עסקים, מוסדות ציבוריים וגופים פיננסיים; הודעת הבנק מ-2025 תיארה גם זמינות אפשרית לילדים ולמשתמשים זרים, כולל תיירים. גישה כזו תהיה תלויה בכללים הסופיים של המערכת וביישום שלה.[2][3]

הבנק אומר כי העברות במערכת המוצעת נועדו להיות מיידיות וסופיות, כאשר תשלומים בין ארנקים צפויים להתבצע בתוך שניות. התכנון גם שוקל אפשרות לתשלום לא מקוון, שעשויה לאפשר תשלומים כאשר למכשיר אין חיבור לרשת. יכולת לא מקוונת מציבה דרישות מעשיות, ובהן הרשאת עסקה מאובטחת, מגבלות ונהלים לטיפול באפשרות של הוצאה כפולה או אובדן. מאפיינים אלה זוהו להערכה טכנולוגית נוספת, והם אינם יכולות של שקל דיגיטלי שהונפק כיום.[1][3][5]

הבנק תיאר גם אפשרות לתאימות עם אמצעי תשלום ומערכות קיימים, וכן תפקודים מתקדמים שעשויים לתמוך במקרי שימוש חדשים בתשלום. התכנון הראשוני הוא אגנוסטי מבחינה טכנולוגית; הוא אינו מחייב את הפרויקט לטכנולוגיית לדג'ר מבוזר מסוימת או לטכנולוגיה בסיסית אחרת. בשנת 2025 ביקש הבנק קלט טכני בתחומים ובהם תשתית המערכת, תקשורת מאובטחת, פעולה לא מקוונת, הרשאת תשלום וניהול מפתחות קריפטוגרפיים, ניהול כינויים וניטור הונאות.[5]

יתרונות וחסרונות אפשריים

הסיבות המוצהרות של הבנק לבחינת ההנפקה כוללות אפשרות להגברת התחרות בתשלומים, תמיכה בחדשנות וחיזוק החוסן של תשתיות התשלום. מכשיר תשלום דיגיטלי מגובה בנק מרכזי עשוי לספק דרך נוספת לבצע ולקבל תשלומים, ובכך להפחית אולי את התלות בספקי תשלום או בתשתיות מסוימות. אלה מטרות והשפעות צפויות המתוארות על ידי הבנק, ולא תוצאות מוכחות.[1][3]

התכנון הראשוני צופה שימוש בסיסי בידי יחידים פרטיים ללא עמלות, ועלויות נמוכות יותר לעסקים מאשר חלק מאמצעי התשלום הדיגיטליים הקיימים. הבנק מתאר גם יתרונות אפשריים במהירות, בזמינות ובפונקציונליות של התשלום. מונחים אלה הם תחזיות בתכנון, ולא לוח עמלות שפורסם עבור שירות פעיל. התמחור בפועל, האימוץ, הגישה וההשפעות על שוק התשלומים יהיו תלויים בכללים הסופיים וביישום.[1][3]

דוח ההתקדמות של הבנק לשנת 2025 כולל ניתוח עלות-תועלת וקובע כי צוות הפרויקט הגיע למסקנה שהיתרונות הכלכליים המשוערים עולים על העלויות לפי הניתוח. הדוח בוחן גם את המבנה הרגולטורי, השימוש הרב-תכליתי, ההיתכנות הטכנולוגית, העדפות העסקים והמשוב הציבורי. מסקנה זו היא ממצא אנליטי במסגרת הערכת הפרויקט; היא אינה מהווה כשלעצמה החלטה להנפיק.[4]

פרטיות, אבטחה והגנת צרכנים

הפרטיות היא אחד מסוגיות התכנון. הבנק מציג אפשרות לפרטיות רבה יותר מאשר בחלק מאמצעי התשלום הדיגיטליים הקיימים כתכונה אפשרית, אך אין פירוש הדבר שהמערכת המוצעת תספק בהכרח את אותה אנונימיות כמו מזומן. תשלומים דיגיטליים מחייבים כללים ובקרות טכניות המתייחסות לגישת נתונים, מניעת הונאות, חובות חוקיות ואבטחת המערכת. תהליך התכנון בוחן את הפרטיות לצד דרישות אלו, והאיזון הסופי יהיה תלוי בארכיטקטורת המערכת ובכללים המנהלים אותה.[1][2]

הבנק גם זיהה סייבר והונאות כדאגות. בשאלות ותשובות שלו נאמר שהמערכת תתוכנן מתוך מחשבה על אבטחת מידע והגנה מפני מתקפות סייבר, תוך הכרה בכך שהונאות צרכנים נשארות סיכון בתשלומים דיגיטליים. הוא צופה הגנות צרכניות הדומות באופן כללי לאלה הקיימות באמצעי תשלום דיגיטליים. הצהרות אלה מתארות יעדי תכנון וציפיות, ולא תיעוד של הגנות שכבר פועלות עבור מחזיקי שקל דיגיטלי.[1]

שקל דיגיטלי אפשרי יהיה גם נפרד מ-הגנת המפקידים הישראלית. הסדרי הגנת מפקידים נוגעים לתביעות זכאיות כלפי מוסדות מקבלי פיקדונות; שקל דיגיטלי, אם יונפק, יהיה במקום זאת התחייבות ישירה של הבנק המרכזי. הטיפול המשפטי בו, ההגנות על המשתמשים והקשר שלו לכללים פיננסיים קיימים ידרשו חקיקה או רגולציה לפי הצורך. העבודה של הפרויקט על מבנה רגולטורי היא חלק מהערכת השאלות האלה.[1][4]

השלכות על מערכת הבנקאות

אחד נושאי המחקר של הבנק הוא כיצד מכשיר תשלום דיגיטלי של בנק מרכזי עשוי להשפיע על בנקים מסחריים. אם משקי בית או עסקים יעבירו סכומים גדולים מפיקדונות בנקאיים לשקלים דיגיטליים, מבנה מקורות המימון של הבנקים עשוי להשתנות. היקף ההשלכות והשלכותיהן יהיו תלויים בביקוש המשתמשים, בתכנון המערכת ובאמצעי המגן שיאומצו. פרסומים מוקדמים של פרויקט בנק ישראל בחנו השפעות אפשריות על המערכת הבנקאית בישראל; עבודת ההתקדמות לשנת 2025 המשיכה לבחון עלויות, תועלות והסדרים רגולטוריים.[3][4]

מודל המתווך המוצע רלוונטי לנושא זה, משום שהוא משאיר מוסדות מהמגזר הפרטי מעורבים בגישה הפונה למשתמש ובשירותים נלווים. עם זאת, מעורבות זו אינה הופכת את השקל הדיגיטלי לפיקדון בנקאי, והיא גם אינה פותרת כשלעצמה כיצד המערכת עשויה להשפיע על מקורות המימון או עסקי התשלומים של הבנקים. תהליך התכנון של הבנק מתייחס לסוגיות אלה כנושאים להערכה ולא כתוצאות מוכרעות.[4][6]

מחקר, התייעצות ושאלות פתוחות

הפרויקט כלל התייעצויות ציבוריות וניסויים טכנולוגיים לצד עבודת תכנון. לאחר פרסום התכנון הראשוני במרץ 2025, הבנק הזמין משוב ציבורי ומקצועי. הוא גם קיים סדרה נפרדת של התייעצויות טכנולוגיות, שביקשה קלט ממומחים, אקדמאים וספקים פוטנציאליים על שישה רכיבי מערכת. המטרה המוצהרת הייתה להעמיק את ההבנה לגבי היתכנות טכנולוגית, ולא להודיע כי CBDC יונפק.[3][5]

עבודת פרויקט קודמת כללה ניסויים, ובהם הוכחת היתכנות לפלטפורמה מבוזרת ו-Project Sela, שבחן ארכיטקטורה דו-שכבתית בשיתוף עם BIS Innovation Hub ו-הרשות המוניטרית של הונג קונג. ניסויים כאלה יכולים לבחון הנחות תכנון וטכנולוגיות בסביבות מוגבלות; הם אינם שקולים להפעלת מטבע תשלום ציבורי.[6][7]

שאלות פתוחות חשובות כוללות את ההיקף הסופי של שימוש קמעונאי וסיטונאי, זכאות משתתפים, אחריות על ארנקים ושירותי תשלום, הגנות פרטיות, מגבלות על שימוש לא מקוון, ארכיטקטורה טכנית, עמלות, סעד לצרכנים והמסגרת הרגולטורית החלה. תהליך הבנק נועד ליידע החלטה עתידית על הנפקה, ואם יוחלט להתקדם — אילו צעדי תכנון ויישום נוספים יידרשו. עד אז, השקל הדיגיטלי נותר הצעה הנמצאת בבחינה, ולא מטבע שאנשים יכולים להחזיק בו או להוציא אותו.[1][2][4]

מקורות

  1. [1] Digital Shekel — Bank of Israel

    מצוטט עבור: Explains the proposed currency’s status, non-replacement of cash, possible payment features, distinction from cryptocurrencies, and stated security and consumer-protection objectives.

  2. [2] Preliminary Design for the Digital Shekel System — Bank of Israel

    מצוטט עבור: Sets out the preliminary system design, its proposed participants, users, central services, policy questions and potential retail uses.

  3. [3] Digital Shekel CBDC — Bank of Israel

    מצוטט עבור: Summarizes the proposed currency and project objectives, the March 2025 preliminary design publication, and the consultation deadline of May 15, 2025.

  4. [4] Digital Shekel Project Progress Report 2025 — Bank of Israel

    מצוטט עבור: Reports on the project’s workstreams and says the two-year plan was intended to enable an issuance decision by the end of 2026; includes cost-benefit and regulatory analysis.

  5. [5] The Digital Shekel Technological Consultations Series — Bank of Israel

    מצוטט עבור: Describes the technologically agnostic multipurpose preliminary design and consultations on six technical system components.

  6. [6] Logical architecture for a digital shekel system — Bank of Israel

    מצוטט עבור: Describes the two-tier model with private-sector intermediaries, intermediary financial exposure considerations, system participants and Project Sela.

  7. [7] Experiment on a Distributed Platform — Bank of Israel

    מצוטט עבור: Describes an early laboratory proof-of-concept experiment involving distributed ledger technology as part of the project.