נציבות התחרות והצרכנות האוסטרלית

הרגולטור הלאומי של אוסטרליה לתחרות, צרכנות, מסחר הוגן ובטיחות מוצרים.

נציבות התחרות והצרכנות האוסטרלית (ACCC) היא הרגולטור הלאומי של אוסטרליה לתחרות, צרכנות, מסחר הוגן ובטיחות מוצרים. היא רשות סטטוטורית עצמאית של חבר העמים, המנהלת ואוכפת את חוק התחרות והצרכנות 2010 וחוקים נלווים, עם תחומי אחריות המשתרעים על פני התנהלות בשוק, מיזוגים, הגנת הצרכן, רגולציית תשתיות, הונאות ומשטרי שיתוף נתונים.[1]

סקירה כללית

ה-ACCC היא מוסד מרכזי במסגרת הרגולציה של השווקים באוסטרליה. עבודתה משפיעה על עסקים, צרכנים, משקיעים ומפעילי תשתיות מפוקחות, משום שהיא אוכפת כללים שנועדו לשמר תחרות, לאסור התנהלות שוק בלתי הוגנת או מטעה, ולתמוך באמון בשווקים. הסוכנות מתארת את מטרתה כקידום תחרות והגנה על צרכנים ברחבי אוסטרליה.[1]

ה-ACCC נמצאת במסגרת תחומי האחריות התיקיים של משרד האוצר האוסטרלי, אך בנויה כרשות סטטוטורית עצמאית. נציביה הם בעלי תפקידים סטטוטוריים, והארגון מקבל החלטות באמצעות ישיבות רשמיות של הנציבות.[1] עיצוב מוסדי זה נועד להפריד בין החלטות אכיפה ורגולציה יומיומיות לבין שליטה פוליטית ישירה, תוך השארת ה-ACCC כפופה לאחריותיות באמצעות חקיקה, פיקוח תיקי של שרים, דיווח ציבורי ומנגנוני ביקורת.

אף שלעיתים קרובות דנים ב-ACCC כרגולטור צרכני, המנדט שלה רחב יותר מהגנת צרכן קמעונאית. היא אוכפת את דיני התחרות, בוחנת רכישות, מסדירה או מפקחת על מגזרים בעלי מאפייני תשתית או כוח שוק, מפקחת על היבטים מסוימים של Consumer Data Right, ומפעילה את המרכז הלאומי למאבק בהונאות.[1][5] בשווקים ובשירותים פיננסיים, תפקידה מצטלב עם רגולטורים אוסטרליים אחרים, במיוחד נציבות ניירות ערך והשקעות האוסטרלית, הרשות האוסטרלית לרגולציה פיקוחית ו-הבנק המרכזי של אוסטרליה, אך המיקוד שלה הוא בתחרות, בצרכנות ובהתנהלות שוק, ולא בפיקוח פיקוחי או במדיניות מוניטרית.

בסיס משפטי והקמה

ה-ACCC הוקמה בשנת 1995. החוק העיקרי שלה הוא חוק התחרות והצרכנות 2010, שהיה ידוע קודם לכן בשם חוק הפרקטיקות המסחריות 1974.[1][2] החוק מכסה תחומים רבים של פעילות שוק, לרבות יחסים בין ספקים, סיטונאים, קמעונאים וצרכנים. לפי ה-ACCC, מטרת החוק היא לשפר את רווחת האוסטרלים באמצעות קידום מסחר הוגן ותחרות ועל ידי מתן הגנות לצרכנים.[2]

חוק התחרות והצרכנות 2010 כולל הוראות העוסקות בפרקטיקות אנטי-תחרותיות, קודים ענפיים, אכיפה וסעדים, מיזוגים ורכישות, בטיחות וסימון מוצרים, פיקוח על מחירים, רגולציה ענפית, וגישה לתשתיות בעלות חשיבות לאומית.[2] המרשם הפדרלי של החקיקה מזהה את חוק התחרות והצרכנות 2010 כחוק בתוקף, המנוהל על פני כמה תיקים של חבר העמים, לרבות משרד האוצר.[3]

חוק הצרכנות האוסטרלי מהווה חלק מן המסגרת החקיקתית הרחבה יותר שמנוהלת בידי ה-ACCC. הוא נכלל בתוספת לחוק התחרות והצרכנות 2010 ומספק כללים לזכויות צרכנים, התנהלות מטעה או מבלבלת, פרקטיקות בלתי הוגנות, ערבויות, בטיחות מוצרים וסעדים נלווים.[6] גם לסוכנויות צרכנות של המדינות והטריטוריות יש תפקידים בדיני צרכנות, אך ה-ACCC היא הרגולטור הלאומי, ולעיתים קרובות היא מובילה עניינים בעלי משמעות כלל-משקית, לאומית או מערכתית.

ממשל ואחריותיות

מבנה ההנהגה של ה-ACCC כולל יושב ראש, סגני יושב ראש, נציבים וחברים עמיתים.[1] המינויים מערבים את ממשלות חבר העמים, המדינות והטריטוריות, ומשקפים את האופי הלאומי של דיני התחרות והצרכנות באוסטרליה.[1] תהליך קבלת ההחלטות הפורמלי של הנציבות משמעותי משום שעניינים רבים של ה-ACCC כרוכים בהפעלת סמכויות סטטוטוריות, החלטות ליטיגציה, אישורים, הכרעות בענייני מיזוגים או הערכות רגולטוריות.

אחריותיות ציבורית נתמכת באמצעות דוחות שנתיים, מרשמים ציבוריים, הנחיות מפורסמות, הודעות לתקשורת, מדיניות אכיפה והליכים פרלמנטריים. ה-ACCC פרסמה היסטורית דוחות שנתיים משותפים עם רגולטור האנרגיה האוסטרלי (AER). ה-ACCC מציינת כי ה-ACCC וה-AER הפכו לשתי סוכנויות נפרדות ב-1 ביולי 2026, וכי דוחות שנתיים קודמים של ה-ACCC וה-AER משקפים את מבנה הסוכנויות באותה עת.[4]

המסגרת האסטרטגית של ה-ACCC מספקת גם מידע על סדרי העדיפויות הפנימיים שלה ועל גישת הפעולה שלה. האסטרטגיה שלה לשנים 2026–2029 מצהירה כי הסוכנות משתמשת בגישת רגולציה מבוססת סיכון ופועלת בתחומי תחרות, מסחר הוגן, דיני צרכנות, בטיחות מוצרים, רגולציה דיגיטלית, מניעת הונאות, רגולציית תשתיות ופיקוח על שווקים.[5] אותה אסטרטגיה מתארת כוח עבודה של יותר מ-1,400 עובדים ברחבי אוסטרליה.[5]

אכיפת דיני תחרות

אכיפת דיני תחרות היא אחד מתפקידי הליבה של ה-ACCC. חוק התחרות והצרכנות 2010 אוסר התנהלות הפוגעת בתחרות, לרבות התנהלות קרטלית ושימור מחיר מכירה חוזרת, וכולל גם התנהלות אחרת שמטרתה, השפעתה או השפעתה הצפויה היא הפחתה מהותית של התחרות.[7] ה-ACCC חוקרת התנהגות אנטי-תחרותית אפשרית, מספקת מידע כללי על חובותיהם של עסקים, ונוקטת פעולות אכיפה כאשר היא סבורה שעסקים הפרו את דיני התחרות.[7]

מנדט התחרות של הסוכנות חשוב למשתתפים בשוקי הון ובשוקי פיננסים משום שדיני התחרות חלים על פני כל המשק, לרבות על בנקים, מערכות תשלומים, מבטחים, מנהלי קרנות, חברות פינטק, מתווכי נתונים וספקי תשתית שוק, כאשר התנהלותם נופלת בגדר החוק. עבודת התחרות של ה-ACCC נבדלת מרגולציה פיקוחית של APRA ומרגולציית ניירות ערך או התנהלות בשירותים פיננסיים של ASIC. מיזוג בנקאי, למשל, עשוי לעורר סוגיות תחרותיות עבור ה-ACCC, סוגיות פיקוחיות עבור APRA, סוגיות גילוי בניירות ערך עבור ASIC, ושיקולי יציבות פיננסית עבור ה-RBA או מועצת הרגולטורים הפיננסיים.

במונחים מעשיים, עבודת התחרות של ה-ACCC כוללת חקירת קרטלים, ניצול לרעה של כוח שוק, עסקאות בלעדיות, הסכמים אנטי-תחרותיים והתנהגויות אחרות העלולות להגביל תחרות. היא יכולה לבקש מבית המשפט צווים, עיצומים כספיים, צווי מניעה, הצהרות, צווי פסילה וסעדים אחרים באמצעות בתי המשפט. היא גם מנהלת תהליכי אישור והודעה המאפשרים להתנהלות מסוימת לצאת לפועל כאשר מתקיימים המבחנים המשפטיים, כגון כאשר התועלות הציבוריות עולות על הפגיעות התחרותיות לפי המסגרת הסטטוטורית החלה.

פיקוח על מיזוגים

בחינת מיזוגים היא חלק בולט מעבודת ה-ACCC. הסוכנות בוחנת רכישות משום שמיזוגים יכולים לשנות את מבנה השוק ובמקרים מסוימים להפחית תחרות באמצעות חיזוק כוח שוק, הסרת מתחרה קרוב, הגדלת חסמי כניסה או הקלה על התנהלות מתואמת. מהחומרים הציבוריים של ה-ACCC עולה כי היא בוחנת ומעריכה מיזוגי חברות ורכישות נכסים באוסטרליה.[8]

משטר המיזוגים באוסטרליה השתנה באופן מהותי החל מ-1 בינואר 2026. במסגרת משטר חדש של פיקוח חובה על מיזוגים, יש להודיע ל-ACCC על רכישות מסוימות, והצדדים חייבים להמתין לאישור ה-ACCC לפני המשך העסקה.[9] ה-ACCC מתארת את המשטר כחיזוק משמעותי של דיני המיזוגים באוסטרליה, שנועד לאפשר לרגולטור לבחון ולמנוע רכישות אנטי-תחרותיות, ובו בזמן לאפשר לרכישות שלא סביר שיעוררו סוגיות תחרות להתקדם במהירות.[9]

ה-ACCC היא מקבלת ההחלטות המינהלית במסגרת משטר פיקוח החובה על מיזוגים.[10] הרגולטור הצהיר כי הוא מצפה להכריע בכ-80% מן הרכישות בתוך 15 עד 20 ימי עסקים באמצעות החלטות מוקדמות של שלב 1 או ויתורים על הודעה.[9] מסגרת פרוצדורלית זו רלוונטית למימון תאגידי, להון פרטי, לקונסולידציה בנקאית, לעסקאות תשתית ולהשתלטויות על חברות ציבוריות, משום שעסקאות העומדות בספי דיווח שנקבעו עשויות לדרוש אישור רגולטורי לפני השלמתן.

החלטות בנושאי מיזוגים יכולות להשפיע על הקצאת הון ועל סיכון עסקאות. רכישה מוצעת של מתחרה עשויה לדרוש ניתוח של שוקי מוצר וגאוגרפיה רלוונטיים, תרחישים נגד-עובדתיים, חסמי כניסה, כוח קונים, השפעות אנכיות, השפעות קונגלומרטיות ותועלות ציבוריות אפשריות כאשר החקיקה מאפשרת שיקולים אלה. מבחינת משקיעים, מעורבות ה-ACCC יכולה להשפיע על לוחות הזמנים של העסקה, תנאי הצעה, סיכון של דמי פירוק והסתברות ההשלמה, אף שה-ACCC עצמה אינה מספקת ייעוץ השקעות ואינה מעריכה את הכדאיות המסחרית של עסקה עבור בעלי מניות.

הגנת הצרכן ומסחר הוגן

ה-ACCC אוכפת הוראות של הגנת הצרכן ומסחר הוגן לפי חוק התחרות והצרכנות 2010 וחוק הצרכנות האוסטרלי.[2][8] כללים אלה רלוונטיים למימון משקי בית, להפצת ביטוח, לשירותי תשלומים, לממשקי השקעה קמעונאיים, למודלים של מנויים, לפלטפורמות דיגיטליות, לאתרי השוואה ולשווקים אחרים שבהם צרכנים מסתמכים על מידע מדויק.

עבודת הגנת הצרכן כוללת טיפול בהתנהלות מטעה או מבלבלת, מצגים כוזבים, תנאים חוזיים בלתי הוגנים, התנהלות חסרת מצפון, ערבויות צרכניות ומוצרים לא בטוחים. ה-ACCC אוספת מידע מצרכנים ומעסקים כדי לזהות סוגיות הגורמות נזק וכדי להחליט היכן להקצות משאבים.[8] היא משתמשת גם בחינוך, בהנחיות לציות, בכלים מינהליים ובליטיגציה כדי להשפיע על התנהלות עסקית.

בשוקי פיננסים, תפקידה הצרכני של ה-ACCC עשוי לחפוף למנדט השירותים הפיננסיים של ASIC. ASIC היא רגולטור ההתנהלות הראשי לשירותים ולשווקים פיננסיים, בעוד ה-ACCC מתמקדת בתחרות ובדין הצרכני הכללי. לפיכך, אותה התנהלות עשויה לערב יותר מרגולטור אחד אם, למשל, פרסום של חברת שירותים פיננסיים מעורר סוגיות הן לפי דיני השירותים הפיננסיים והן לפי חוק הצרכנות האוסטרלי. תיאום בין רגולטורים חשוב במקרים כאלה, במיוחד כאשר ההתנהלות משפיעה על מספרים גדולים של צרכנים או על אמון השוק.

בטיחות מוצרים וריקולים

ל-ACCC יש גם תפקיד לאומי בבטיחות מוצרים. חוק הצרכנות האוסטרלי כולל הוראות בטיחות מוצרים לגבי טובין צרכניים ושירותים הקשורים למוצרים.[6] הממשלה יכולה לקבוע תקני בטיחות מחייבים, להטיל איסורי מוצרים, להורות על ריקולים כפויים ולהוציא הודעות אזהרה לציבור.[6] ה-ACCC יכולה לנקוט הליכים משפטיים ולהוציא הודעות הפרה בענייני בטיחות מוצרים.[6]

לעיתים מתייחסים לבטיחות מוצרים כתחום נפרד מפיננסים, אך יש לה השלכות כלכליות ושוקיות. ריקולים, איסורים, תקנים מחייבים וליטיגציה יכולים להשפיע על חברות ציבוריות, מבטחים, קמעונאים, יצרנים ויבואנים. כשלי בטיחות מוצרים יכולים ליצור חבויות פיננסיות, פגיעה במותג, עלויות מלאי ושיקולי גילוי עבור חברות ציבוריות בבורסת ניירות הערך האוסטרלית.

ה-ACCC מנהלת את כללי הריקול בתחום בטיחות המוצרים ומזהה סדרי עדיפויות בתחום זה. מחומרי הציות והאכיפה שלה עולה כי הסוכנות מבצעת חקירות ומעקב בתחום בטיחות המוצרים, מנהלת ריקולים של בטיחות מוצרי צריכה, ומגישה המלצות על רגולציית בטיחות מוצרים, לרבות תקנים ואיסורים.[11]

Consumer Data Right ושווקים דיגיטליים

ל-ACCC יש תפקיד חשוב ב-Consumer Data Right (CDR), מסגרת לשיתוף ולהעברת נתונים. ה-CDR מאפשר לצרכנים לשתף נתונים שמוחזקים בידי עסקים, ובכך מסייע להם להשוות בין מוצרים ושירותים ועשוי לעודד חדשנות ותחרות.[12] שיתוף נתונים בנקאיים החל ב-1 ביולי 2020, וכל הבנקים האוסטרליים מחויבים להשתתף ב-CDR.[12]

ה-CDR רלוונטי במיוחד לבנקאות ולפינטק. הוא מהווה בסיס למקרי שימוש של בנקאות פתוחה כגון כלי תקצוב, הערכות הלוואה והשוואות מוצרים. במסגרת זו, מחזיקי נתונים ייעודיים יכולים להעביר נתונים, בהסכמת הצרכן, למקבלי נתונים מוסמכים או לנציגיהם המורשים.[12] ה-ACCC מפעילה תוכנה המסייעת להבטיח שהנתונים יועברו רק בין מחזיקי נתונים ייעודיים רלוונטיים לבין מקבלי נתונים מוסמכים או נציגים מורשים.[12]

תחומי האחריות של ה-ACCC ב-CDR כוללים הסמכת מקבלי נתונים, תמיכה בבדיקות ובקליטה, מתן הנחיות, ניטור ציות ונקיטת פעולות אכיפה לפי הצורך.[12] משרד האוצר הוא סוכנות המדיניות של ה-CDR, משרד נציב המידע האוסטרלי אוכף אמצעי הגנת פרטיות וכללי פרטיות, וגוף תקני הנתונים בתוך משרד האוצר יוצר תקנים טכניים ותקנים לחוויית הצרכן.[12]

ה-ACCC גם מסדירה את Digital ID, שהיא מסגרת לאימות זהות מקוון מאובטח, ומפעילה את המרכז הלאומי למאבק בהונאות.[1] תפקידים אלה משקפים את התרחבות רגולציית התחרות והצרכנות אל תשתית דיגיטלית, מניעת הונאה ושווקים מונעי נתונים. עבור שירותים פיננסיים, תפקידים אלה רלוונטיים משום שהונאות, מערכות זהות ותקני שיתוף נתונים מעצבים יותר ויותר את אמון הצרכנים, את זרימות התשלומים ואת כניסתם לשוק של ספקים דיגיטליים.

רגולציית תשתיות ופיקוח על שווקים

ל-ACCC יש אחריות לגבי תשתיות לאומיות ושווקים מרוכזים. אמנת השירות שלה קובעת כי היא מקדמת תחרות בענפי התקשורת, המים בתפזורת, הדואר והתחבורה.[8] חוק התחרות והצרכנות 2010 כולל גם הוראות לגישת צד שלישי למתקנים חיוניים בעלי חשיבות לאומית.[2]

רגולציית תשתיות חשובה לפיננסים משום שנכסי תשתית מפוקחים הם יעדי השקעה מרכזיים עבור קרנות פנסיה, מכשירי תשתית ציבוריים והון פרטי. החלטות רגולטוריות יכולות להשפיע על תמחור גישה, הכנסות מותרות, תקני שירות ותנאי תחרות. תפקידה של ה-ACCC אינו לנהל חברות תשתית, אלא להחיל מסגרות סטטוטוריות שנועדו למנוע שימוש בתשתיות צוואר בקבוק בדרכים הפוגעות בתחרות או בצרכנים.

ה-ACCC גם מבצעת פיקוח על שווקים וחקירות כאשר הממשלה מורה או מממנת זאת. עבודה כזו עשויה לבחון מחירים, מרווחים, שרשראות אספקה, ריכוזיות שוק או תוצאות צרכניות. מחקרי שוק אינם מטילים כשלעצמם עיצומים, אך הם יכולים להשפיע על רפורמות מדיניות, על סדרי עדיפויות אכיפה ועל ההבנה הציבורית של תנאי התחרות.

הקשר עם רגולטורים פיננסיים אוסטרליים אחרים

ה-ACCC היא חלק ממערכת הרגולציה הרחבה של אוסטרליה, אך יש לה מנדט נבדל מזה של הרגולטורים המרכזיים של המגזר הפיננסי. ASIC מפקחת על תאגידים, שירותים פיננסיים, יושרת השוק והגנת צרכן במוצרים פיננסיים. APRA מפקחת על בנקים, מבטחים ונאמני חיסכון פנסיוני מנקודת מבט פיקוחית. ה-RBA מנהל מדיניות מוניטרית, מנפיק שטרי כסף, מפקח על היבטים מסוימים של יציבות מערכת התשלומים ותורם לניתוח יציבות פיננסית. ה-ACCC מתמקדת בתחרות, בהגנת הצרכן, במסחר הוגן, בבטיחות מוצרים ובתפקידי רגולציית שוק מסוימים.

הגבולות חשובים בפועל. סוגיה במערכת תשלומים עשויה לערב את הבנק המרכזי של אוסטרליה בשל מדיניות תשלומים, את ASIC בשל רישוי שירותים פיננסיים או התנהלות שוק, את APRA בשל חוסן תפעולי במוסדות מפוקחים, ואת ה-ACCC בשל חששות תחרותיים או צרכניים. מועצת הרגולטורים הפיננסיים מספקת פורום לתיאום בין רגולטורים פיננסיים, בעוד שה-ACCC עשויה לתאם באופן דו-צדדי או באמצעות תהליכי ממשלה כאשר עניינים חוצים מנדטים מוסדיים.

חשיבות לעסקים ולמשקיעים

עבור עסקים, ה-ACCC חשובה משום שדיני התחרות והצרכנות מעצבים את ההתנהלות המסחרית המותרת. מצגי מחיר, טענות פרסומיות, הסדרי הפצה, עסקאות בלעדיות, תוכניות נאמנות, מיזוגים, נוהגי שיתוף נתונים וריקולים של מוצרים יכולים כולם לעורר סוגיות מול ה-ACCC. חברות הפועלות ברמה ארצית או בהיקף גדול רואות לעיתים קרובות בציות ל-ACCC תפקיד מרכזי של ממשל תאגידי וניהול סיכון משפטי.

עבור משקיעים, ה-ACCC רלוונטית משום שפעולות אכיפה, בחינת מיזוגים, חקירות שוק והחלטות רגולטוריות יכולים להשפיע על שווי פירמה, ביצוע עסקאות ומבנה סקטוריאלי. בשווקים ציבוריים, ליטיגציה של ה-ACCC או התנגדות למיזוג יכולים להשפיע על מחירי מניות, על הסתברויות השתלטות ועל חובות גילוי. בשווקים פרטיים, אישור ה-ACCC יכול להיות תנאי מוקדם להשלמה ומרכיב מרכזי בבדיקת נאותות רגולטורית.

עם זאת, תפקידה של ה-ACCC הוא רגולטורי ולא ייעוצי. היא אינה מעריכה אם נייר ערך מתומחר בהגינות, אם מיזוג אטרקטיבי לבעלי מניות, או אם מוצר פיננסי מתאים למשקיע. תפקידה הוא להחיל את דיני התחרות, הצרכנות והחוקים הנלווים בהתאם למנדט הסטטוטורי שלה.

מקורות

  1. [1] About the ACCC — Australian Competition and Consumer Commission

    מצוטט עבור: Identifies the ACCC as an independent Commonwealth statutory authority established in 1995, describes its role, governance structure, Treasury portfolio connection, National Anti-Scam Centre and Digital ID responsibilities.

  2. [2] Legislation we enforce — Australian Competition and Consumer Commission

    מצוטט עבור: States that the ACCC enforces the Competition and Consumer Act 2010 and describes the Act’s market coverage and main areas, including product safety, competition, industry codes, regulation and mergers.

  3. [3] Competition and Consumer Act 2010 — Federal Register of Legislation

    מצוטט עבור: Official legislation page showing the Competition and Consumer Act 2010 as in force and administered by Commonwealth departments including the Department of the Treasury.

  4. [4] ACCC and AER annual reports — Australian Competition and Consumer Commission

    מצוטט עבור: Lists ACCC and AER annual reports and notes that the ACCC and AER became two separate agencies on 1 July 2026.

  5. [5] ACCC Strategy 2026–29 — Australian Competition and Consumer Commission

    מצוטט עבור: Describes the ACCC’s risk-based regulatory approach, areas of work and workforce of more than 1,400 employees.

  6. [6] Product safety laws and liability — ACCC Product Safety

    מצוטט עבור: Explains that the Australian Consumer Law contains product-safety provisions and that the ACCC can take legal action and issue infringement notices on product-safety matters.

  7. [7] Competition and why it matters — Australian Competition and Consumer Commission

    מצוטט עבור: Explains the ACCC’s competition role, including investigation and enforcement of anti-competitive behaviour under the Competition and Consumer Act 2010.

  8. [8] Service Charter — Australian Competition and Consumer Commission

    מצוטט עבור: Describes the ACCC as Australia’s competition and consumer regulator and lists functions including consumer protection, merger assessment and promotion of competition in selected industries.

  9. [9] Mergers and acquisitions — Australian Competition and Consumer Commission

    מצוטט עבור: States that from 1 January 2026 certain acquisitions must be notified to the ACCC and await approval, and describes the new mandatory merger control regime.

  10. [10] Why the ACCC assesses mergers and acquisitions — Australian Competition and Consumer Commission

    מצוטט עבור: Explains why the ACCC assesses acquisitions and states that the ACCC is the administrative decision maker in the mandatory merger control regime.

  11. [11] Compliance and enforcement priorities — Australian Competition and Consumer Commission

    מצוטט עבור: States that the ACCC conducts product-safety investigations and surveillance, administers consumer product-safety recalls and makes recommendations on product-safety regulations.

  12. [12] The Consumer Data Right — Australian Competition and Consumer Commission

    מצוטט עבור: Describes the Consumer Data Right, ACCC responsibilities in accreditation, technology, compliance and enforcement, and the banking-sector rollout beginning 1 July 2020.