שוק הכסף הישראלי

שוק הכסף הישראלי הוא החלק במערכת הפיננסית של ישראל שבו מוסדות מנהלים מימון קצר טווח ונזילות וסוחרים או מנפיקים מכשירים בעלי מח״מ קצר. בליבתו נמצאים פיקדונות והלוואות בנקאיים, פעולות המדיניות המוניטרית של בנק ישראל, ושטרי מ״ק״מ, בעוד שעסקאות ריפו מספקות צורה של מימון קצר טווח המגובה בניירות ערך. השוק מעביר את המדיניות המוניטרית ומספק כלים לניהול מזומנים.^[1][2]

היקף ומשתתפים

המונח „שוק הכסף” מתייחס למימון קצר טווח ולמכשירים פיננסיים, ולא לבורסה אחת או לסוג מוגדר של משקיעים. בישראל, הבנקים הם משתתפים מרכזיים משום שהם מחזיקים יתרות סליקה, לווים ומפקידים כספים, ולוקחים חלק במכרזים המוניטריים של בנק ישראל. הבנק המרכזי גם מבצע פעולות מול מוסדות פיננסיים שאינם בנקים ומול ניירות ערך. כך למשל, מכרזי הריפו שלו פתוחים לתאגידים בנקאיים ולגופים מפוקחים, ובהם קופות גמל, חברות ביטוח, קרנות פנסיה וקרנות נאמנות.^[1][3]

גם הממשלה ותפקידי ניהול החוב שלה קשורים לשוקי הנזילות וניירות הערך הקצרים, אף שאיגרות חוב ממשלתיות בכל המח״מים אינן עצמן מכשירי שוק הכסף. מ״ק״מ הוא מכשיר נפרד: הוא מונפק בידי בנק ישראל, ולא בידי הממשלה, ותקופת הפדיון שלו היא עד שנה אחת. הוא מוצע לציבור ונסחר בבורסה לניירות ערך בתל אביב.^[2] משתתפים בשוק עשויים להשתמש במכשירים קצרי טווח כדי להחזיק יתרות מזומנים זמניות, לקבל מימון, לנהל נזילות או להביע עמדה לגבי שיעורי הריבית הקצרי-טווח העתידיים. הסדרי הגישה, המסחר והסליקה הספציפיים תלויים במכשיר ובמשתתף.^[1][2]

מסגרת המדיניות המוניטרית

בנק ישראל קובע את שיעורי הריבית הקצרי טווח כחלק מהמדיניות המוניטרית שלו, שמטרתה העיקרית היא יציבות המחירים בהתאם ליעד האינפלציה של הממשלה. הבנק מציין כי הוא קובע מעת לעת את ריבית המדיניות ומיישם את המדיניות באמצעות חטיבת השווקים, תוך שימוש במכרזים מוניטריים, במכרזי מ״ק״מ ובמכרזי ריפו, ובמידת הצורך גם בעסקאות במטבע חוץ, מ״ק״מ ואג״ח.^[4]

מכרזי פיקדון והלוואה של בנק ישראל הם בין הכלים העיקריים שלו להשפעה על ריביות שוק הכסף לטווח קצר. הבנק מזמין בנקים ללוות ממנו או להפקיד אצלו כספים לפרקי זמן קצרים, כולל ללילה או לשבוע. הוא גם מספק חלונות אשראי ופיקדון עומדים לתאגידים בנקאיים. הריביות על חלונות אלה נקבעות מעל או מתחת לריבית המדיניות המרכזית של הבנק, בהתאמה, וחלון האשראי מחייב בטוחה.^[1] הסדרים אלה נותנים לבנקים דרכים לנהל נזילות קצרה טווח ומסייעים לקשר בין ריביות השוק לבין עמדת הבנק המרכזי.

הבנק מתאר את מערך הכלים המוניטריים הרחב שלו ככולל הלוואות לתאגידים בנקאיים, פיקדונות של תאגידים בנקאיים, חלונות אשראי ופיקדון, הנפקת מ״ק״מ, עסקאות בשוק הפתוח ומכרזי ריפו.^[5] כלים אלה פועלים בערוצים שונים. מכרז פיקדון או הלוואה מחליף ישירות יתרות בנק מרכזי בכספים לתקופה מוגדרת; הנפקת מ״ק״מ יוצרת נייר ערך סחיר קצר טווח; ועסקת ריפו מחליפה מזומן וניירות ערך בהסכמה להפוך את העסקה במועד מאוחר יותר.^[1][2][3]

שטרי מ״ק״מ

מ״ק״מ — ולעיתים נכתב גם „Makam” — הוא ראשי התיבות בעברית המשמשים לשטרי הקצר-טווח של בנק ישראל. אלה הם ניירות ערך לתקופה של עד שנה אחת, המונפקים לציבור הרחב ונסחרים בבורסה לניירות ערך בתל אביב. הבנק מתאר את מ״ק״מ כאמצעי להזרים או לספוג נזילות, ומציין שהתשואות שלו יכולות לסייע בחישוב ציפיות האינפלציה של הציבור ולהוות מידע למדיניות המוניטרית לטווח של עד שנה.^[2]

מ״ק״מ מונפק באמצעות מכרזים. תוצאות המכרז של הבנק כוללות פריטים כגון הסדרה, תשואת הסגירה והתשואה הממוצעת, מחיר ממוצע, כמות מבוקשת ונמכרת, שיעור ההקצאה ותאריך הפדיון.^[2] בשוק המשני, מחירים ותשואות יכולים להשתנות ככל שמשתתפים בשוק מעדכנים את ציפיותיהם לגבי הריבית ותנאים אחרים. בשל המח״מ הקצר שלהם והיותם מונפקים בידי הבנק המרכזי, שטרי מ״ק״מ הם נקודת ייחוס בולטת להשקעה ולמימון קצרי טווח בשקל, אך תשואת השוק שלהם אינה זהה לריבית המדיניות של הבנק: היא משקפת גם את המסחר ואת המח״מ הנותר של הנייר, לצד ציפיות.^[1][2]

הבנק מפרסם מידע על תשואות מבוססות שוק למ״ק״מ ולאיגרות חוב ממשלתיות וקונצרניות באמצעות נתוני מסחר מהבורסה לניירות ערך בתל אביב. דפי הסטטיסטיקה שלו כוללים עקומות תשואה לפדיון ומדדים נלווים, ומהווים מקור למעקב אחר התמחור בשוק לטווח קצר ולטווח ארוך.^[6] לפיכך, מ״ק״מ משמש גם כמכשיר סחיר וגם כמקור מידע על ציפיות השוק. תשואות כאלה הן מדדים הנגזרים ממחירים, ולא הצהרות ישירות על החלטות המדיניות העתידיות של הבנק.^[2][6]

עסקאות ריפו ובטוחות

הסכם רכש חוזר, או ריפו, הוא עסקה שבה נמכרים ניירות ערך בהסכמה לרכוש אותם בחזרה במועד מאוחר יותר ובמחיר מוגדר. מבחינה כלכלית, הוא יכול לספק מימון קצר טווח כנגד ניירות ערך, כאשר ההפרש במחיר הרכישה החוזרת משקף את עלות המימון. בפעולות המוניטריות שלו, בנק ישראל משתמש במבני ריפו וריפו הפוך. בריפו הפוך, הבנק קונה איגרות חוב ממשלתיות סחירות או מ״ק״מ, ולבסוף מוכר אותם בחזרה במחיר הכולל ריבית.^[1][3]

הבנק השתמש בעסקאות ריפו בנסיבות מסוימות. הוא הפעיל תוכנית לנזילות שוק במהלך 2007–2009 והפסיק להשתמש בה באוקטובר 2009, בנימוק של עודף נזילות גבוה. במהלך משבר הקורונה הוא הנהיג עסקאות ריפו עם משקיעים מוסדיים, תוך קבלת איגרות חוב ממשלתיות, מ״ק״מ, ובכפוף לקריטריונים מסוימים, גם איגרות חוב קונצרניות. בינואר 2021 הוא גם הציע עסקאות לספקי אשראי חוץ-בנקאיים מפוקחים בכפוף לתנאים הקשורים למתן אשראי לעסקים קטנים ומיקרו.^[3] אפיזודות אלה ממחישות כיצד עסקאות ריפו של בנק מרכזי יכולות לשמש ככלי נזילות זמני; הן אינן מלמדות כשלעצמן על היקף או על פעילות המסחר בריפו בשוק הפרטי.

בטוחות הן מרכיב מרכזי במימון מגובה. בנק ישראל מציין מ״ק״מ, איגרות חוב ממשלתיות, פיקדונות מסוימים וניירות ערך זרים זכאים בין הבטוחות שניתן להשתמש בהן עבור מתקני בנק מסוימים. הוא גם מציין תיקי משכנתאות עבור הלוואות ארוכות טווח, בכפוף לתנאי זכאות.^[7] זכאות למתקן של בנק מרכזי אינה שקולה לזכאות אוניברסלית בעסקאות פרטיות; צדדים לעסקה ותנאי העסקה עשויים להיות שונים.

התפתחות השוק והתשתית

שוק הריפו הפרטי זוהה בידי הרשויות הישראליות ומוסדות השוק כאזור לפיתוח. בפברואר 2025 הזמינו יחד אגף החשב הכללי במשרד האוצר, בנק ישראל, רשות ניירות ערך והבורסה לניירות ערך בתל אביב הצעות לדרכים לקידום השוק. בהודעה שלהם תואר שוק הריפו בישראל כשוק מוגבל ולא מפותח, ונבקשו התייחסויות לחסמים, למנגנונים אפשריים, לבטוחות ולמודלים תפעוליים.^[8]

היוזמה תיארה את הריפו כדרך להחלפת מזומן בבטוחות ניירות ערך, וזיהתה תפקידים אפשריים כולל ניהול נזילות וגיוס כספים בשקלים ובמטבעות זרים, וכן שיפור הנזילות והסחירות של ניירות הערך המשמשים בטוחה.^[8] אלה הם יתרונות פוטנציאליים מוצהרים, ולא הוכחה לכך ששוק ריפו פרטי רחב ועמוק כבר הוקם. המיקוד של ההודעה בזיהוי מכשולים ובהזמנת הצעות מעיד כי מבנה השוק והסדריו התפעוליים נותרו באותה עת נושאים לדיון מדינתי ותעשייתי.^[8]

ריביות, מדדים ונתונים

ריביות שוק הכסף מושפעות מריבית המדיניות של בנק ישראל ומהפעולות לניהול נזילות, אך גם משקפות את התנאים, הצדדים והכלים המעורבים. אתר הבנק המרכזי מציג מידע על שווקים פיננסיים, כלים מוניטריים, תוצאות מכרזי מ״ק״מ ותשואות מבוססות שוק. הבנק גם מספק נתוני תשואה המבוססים על מסחר בבורסה לניירות ערך בתל אביב עבור מ״ק״מ ואיגרות חוב.^[1][2][6] אנליסטים ומשתתפי שוק יכולים להשתמש בסדרות אלה כדי להשוות תשואות קצרות טווח ולבחון שינויים בתמחור השוק, תוך הבחנה בין תשואות שנצפו לבין החלטות מדיניות רשמיות.

המינוח של המדדים השתנה עם הזמן. דף השווקים הפיננסיים של הבנק מזהה את שוק טלבור ואת ריבית הלילה בשקל (SHIR) בין נושאי השוק שלו, ומציין את הפסקת פרסום טלבור בהודעה לעיתונות משנת 2025.^[1] לפיכך, אין להתייחס לנתוני ריבית היסטוריים ולהפניות עכשוויות למדדים כאילו היו ניתנים להחלפה ללא בדיקת ההגדרות ותקופות הפרסום שלהם.^[1]

יחסו לשווקים ישראליים אחרים

שוק הכסף קשור לשוקי איגרות החוב הממשלתיות והקונצרניות בישראל, אך הוא נבדל מהם. מ״ק״מ הוא קצר טווח ומונפק בידי הבנק המרכזי; לאיגרות חוב ממשלתיות וקונצרניות עשוי להיות מגוון רחב יותר של מח״מים ומאפייני אשראי. הבנק מפרסם מידע על תשואות עבור מכשירים אלה, וכך מאפשר השוואות לאורך העקום, אך אין הדבר הופך את כל האיגרות לניירות ערך של שוק הכסף.^[2][6]

הוא גם נבדל משוק המטבע החוץ, אף כי בנק ישראל עשוי להשתמש בפעולות במטבע חוץ לצד כלי המדיניות המוניטרית המקומיים. תנאי מימון קצרי טווח בשקל עשויים להיות רלוונטיים לבנקים ולמשקיעים הפעילים בשווקים אחרים, אך פעילות שוק הכסף נוגעת למזומן קצר טווח, לפיקדונות, לפעולות בנק מרכזי ולמימון מבוסס ניירות ערך כשירים.^[1][4]

חשיבות ומגבלות

שוק הכסף הישראלי מספק ערוץ שבאמצעותו החלטות המדיניות המוניטרית ותנאי הנזילות משפיעים על עלויות המימון לטווח קצר. מ״ק״מ מוסיף נייר ערך סחיר של בנק מרכזי, בעוד שמכרזי פיקדון והלוואה ומתקני הבנק המרכזי תומכים בניהול הנזילות של הבנקים. עסקאות ריפו יכולות לרתום ניירות ערך כבטוחה למימון, אף שמקורות רשמיים מתארים את שוק הריפו הפרטי כאזור הדורש פיתוח נוסף.^[1][2][3][8]

יש לפרש את מדדי השוק בהתאם למכשיר ולהקשר. תשואת מ״ק״מ היא ריבית הנגזרת ממחיר שוק עבור מח״מ מסוים; ריבית המדיניות של בנק ישראל היא החלטה של המדיניות המוניטרית; וריבית ריפו חלה על עסקה עם בטוחה, תקופה וצדדים מוגדרים. הם קשורים זה לזה, אך אינם מדדים זהים.^[1][2][3] הסטטיסטיקות ותוצאות המכרזים שמפרסם הבנק מספקות מקורות לבחינת הפעילות, אך שינויים בתשואות בודדות אינם מתארים במלואם את הנזילות בשוק, את עומק המסחר או את הגישה בין סוגי המשתתפים השונים.^[2][6]