English

מסגרת הלימות הון בנקאית בישראל

מסגרת הלימות ההון של הבנקים בישראל מורכבת מכללי זהירות שנקבעו בידי אגף הפיקוח על הבנקים בבנק ישראל. היא מגדירה הון רגולטורי כשיר, חישובי נכסים משוקללי סיכון, יחסי הון מינימליים, תקרת מינוף, הערכה פיקוחית ודרישות גילוי לתאגידים בנקאיים.

מסגרת הלימות ההון הבנקאית בישראל היא מערך הכללים הזהירּותי שלפיו תאגידים בנקאיים חייבים למדוד הון כשיר מול הסיכונים והחשיפות הנובעים מפעילותם. המסגרת, המנוהלת בידי אגף הפיקוח על הבנקים בבנק ישראל, משלבת דרישות הון מבוססות סיכון עם מדד מינוף שאינו מבוסס סיכון ועם סקירה פיקוחית של סיכונים שאינם בהכרח נלכדים במלואם באמצעות יחסי המינימום. המסגרת מבוססת במידה רבה על תקני באזל, תוך התאמה באמצעות הוראות הבנקאות הישראליות. [1][2]

מסגרת פיקוחית ומשפטית

בנק ישראל מפקח על יציבות המערכת הבנקאית בישראל. אגף הפיקוח על הבנקים מוציא את *הוראות ניהול בנקאי תקין*, הקובעות דרישות לתאגידים בנקאיים, ובמקרים המפורטים גם לגופים קשורים. התרגומים לאנגלית של בנק ישראל ניתנים לנוחות בלבד; הבנק קובע כי הטקסט בעברית הוא המחייב. [1][3]

הוראות 201–211 מכסות את תחולת מסגרת ההון, ההון הרגולטורי, מדידת סיכון אשראי, איגוח, סיכון תפעולי ושוק, והערכת הלימות הון. הוראה 218 עוסקת ביחס המינוף. הוראות אחרות עשויות להשפיע על מדידת הון או על חשיפות — למשל, כללים הנוגעים לחשיפות גדולות ולהלוואות לדיור. רשימת ההוראות מתוחזקת בידי בנק ישראל ועשויה להשתנות באמצעות חוזרים פיקוחיים. [1][3][4]

ישראל אימצה המלצות באזל III באמצעות תיקונים לכללי הזהירות שלה בעקבות המשבר הפיננסי העולמי. בנק ישראל תיאר את הוראת ההון הרגולטורי המתוקנת כאימוץ המלצות באזל III, לרבות קריטריוני כשירות מחמירים יותר להון והתמקדות בהון עצמי רובד 1 (CET1), קטגוריית ההון האיכותית ביותר. ההוראות הישראליות הרחבות יותר משלבות גם הוראות מבאזל II ובאזל III, לצד בחירות פיקוחיות והתאמות לאומיות. [5][6]

הון רגולטורי

לפי הוראה 202, ההון הרגולטורי מחולק לרובד 1 ולרובד 2. רובד 1 הוא הון going-concern ומורכב מ-CET1 ומעודפי רובד 1 (AT1). רובד 2 מתואר בדרך כלל בהוראה כהון gone-concern. במונחים כלליים, הקטגוריות מבדילות בין הון הצפוי לספוג הפסדים כאשר הבנק ממשיך לפעול, לבין מכשירים שמיועדים לתרום לספיגת הפסדים במצב של הסדר או כשל. [5][7]

CET1 הוא המדד הליבה של הון עצמי ורווחים צבורים לאחר התאמות וניכויים רגולטוריים החלים. ההוראה קובעת תנאי כשירות למניות רגילות ומסדירה ניכויים, לרבות הטיפול בהשקעות מסוימות במוסדות פיננסיים ובנכסי מס נדחה. מכשירי AT1 ורובד 2 חייבים לעמוד בדרישות כשירות נפרדות; נייר ערך אינו זכאי רק משום שהוא מתואר מסחרית כהון או כחוב נחות. ההוראה קובעת גם תנאי ספיגת הפסדים בנקודת אי-היכולת להתקיים. [5][7]

למבנה ההון יש חשיבות, משום ששני בנקים עם אותו יחס הון כולל עשויים להיות בעלי יכולת שונה לספוג הפסדים אם לאחד מהם שיעור גבוה יותר של הון עצמי. לפיכך, הדיווח בישראל מבחין בין CET1, רובד 1 והון כולל. הוראה 202 גם מגבילה את תרומתם של חלק ממסדי ההון: בין היתר, הון רובד 2 אינו יכול לעלות על הון רובד 1 לאחר הניכויים הנדרשים, ומכשירי הון רובד 2 כשירים כפופים לתקרה נוספת ביחס לרובד 1. [7]

יחסי הון מבוססי סיכון

יחס הון מבוסס סיכון משווה מדד הון רגולטורי מסוים לנכסים משוקללי סיכון (RWA). RWA מחושבים על ידי הקצאת משקלי סיכון רגולטוריים לחשיפות לפי הכללים החלים; הם כוללים חשיפות לסיכון אשראי, שוק ותפעולי בהתאם להוראות. מכיוון שמשקלי הסיכון שונים לפי סוג החשיפה והטיפול הרגולטורי, RWA אינם זהים לסך נכסי המאזן של הבנק. יחס גבוה יותר עשוי לנבוע מהון רב יותר, מחשיפות סיכון מדודות נמוכות יותר או משינויים בחישוב ה-RWA. [3][8]

דרישות הבסיס המפורסמות בישראל מתוארות בדרך כלל כיחס CET1 מינימלי של 9% ויחס הון כולל מינימלי של 12.5% לבנקים. חומר של בנק ישראל תיאר גם יחסי מינימום גבוהים יותר לשני התאגידים הבנקאיים הגדולים ביותר: 10% CET1 ו-13.5% הון כולל. הדרישות עשויות להשתנות בין מוסדות וייתכן שיושפעו מאמצעים פיקוחיים או מהוראות ספציפיות; בהתאם לכך, יש לקרוא את הנתונים הללו לצד ההוראה התקפה והגילויים של כל בנק, ולא כתיאור מלא של כל תנאי ייחודי למוסד מסוים. [9][10]

היחסים הם דרישות מינימום, ולא אמירה שכל בנק צריך לפעול בדיוק על הסף. רמת ההון בפועל של בנק עשויה לעלות על המינימום הרגולטורי. סקירת בנק ישראל למחצית הראשונה של 2025 דיווחה על יחס רובד 1 מוערך של כ-11.5% במערכת כולה בסוף אותה תקופה, ועל יחס הון כולל של כ-14.4%, לעומת 14.3% ב-2024. אלה הם נתונים היסטוריים מצרפיים של המערכת, ולא נתונים עדכניים של בנק יחיד כלשהו. [9]

מדידת סיכון וחשיפות אשראי

סיכון אשראי מטופל באמצעות הגישה הסטנדרטית, ובמקרים המותרים גם באמצעות גישה מבוססת דירוגים פנימיים (IRB). הוראה 203 עוסקת בגישה הסטנדרטית, ואילו הוראה 204 עוסקת ב-IRB. בגישה הסטנדרטית החשיפות מסווגות לקטגוריות רגולטוריות ומקבלות משקלי סיכון בהתאם להוראה. החוזר של בנק ישראל מ-2025 תיקן את הוראה 203 ואת הוראת הלוואות הדיור, וממחיש כי חישוב הסיכון וטיפול ההון יכולים להשתנות באמצעות קביעת כללים מאוחרת יותר. [3][4]

גם סיכוני שוק ותפעול הם חלק ממסגרת ההון. הוראות 208 ו-206 עוסקות בסיכון שוק ובסיכון תפעולי, בהתאמה; ברשימת ההוראות של הבנק מופיעה הוראה מעודכנת לסיכון תפעולי מאפריל 2024. הוראה 205 עוסקת באיגוח. ההשפעה המדויקת של עסקה על RWA תלויה במאפייניה ובכללים החלים; תיאור כללי אינו יכול להחליף את החישובים הטכניים הנדרשים בהוראות. [3]

יחס המינוף

יחס המינוף משלים את המדדים המבוססים על סיכון. הוא משווה מדד הון למדד חשיפה רחב, בלי להחיל את אותו תהליך של משקלול סיכון, ובכך מספק בלם אפשרי למצב שבו משקלי סיכון או מודלים אינם משקפים די הצורך את רמת המינוף הכוללת. הוראה 218 מתארת את היחס כמדד פשוט, שקוף ושאינו מבוסס סיכון, שנועד להגביל מינוף מופרז ולחזק את הדרישות המבוססות על סיכון. [11]

נוסח ההוראה המפורסם קובע יחס מינוף מאוחד מינימלי של 5% ויחס מינימום גבוה יותר של 6% לתאגיד בנקאי שנכסי המאזן המאוחדים שלו מגיעים לסף הבנק הגדול המוגדר — 24% או יותר מסך נכסי המאזן של מערכת הבנקאות. המונה של היחס הוא הון רובד 1, בעוד שמדד החשיפה מבוסס בדרך כלל על ערכים חשבונאיים וכולל הן שיקולים מחוץ למאזן והן בתוך המאזן, כפי שנקבע בהוראה. הבנקים נדרשים לעיין בגרסה התקפה העדכנית, משום שההוראה והוראות מעבר או הוראות זמניות נלוות עשויות להשתנות. [11][12]

הערכה פיקוחית ותכנון הון פנימי

יחסי המינימום משלימים בהערכה פיקוחית לפי הוראה 211. מצופה מהבנקים להקצות הון נאות כדי לתמוך בכל הסיכונים המהותיים ולפתח תהליך פנימי להערכת צרכי ההון ולקביעת יעדים התואמים לפרופילי הסיכון ולסביבות הבקרה שלהם. ההנהלה נושאת באחריות לקבוע אם ההון מספיק מעבר לדרישות המינימום העיקריות. [13]

ההערכה כוללת סיכונים שעשויים שלא להילכד במלואם בחישובי הון מינימליים, סיכונים שמחוץ לחישובים אלה, וגורמים חיצוניים כגון השפעות מחזור העסקים. ההוראה מזהה תחומים ובהם ריכוזיות אשראי, סיכון ריבית בתיק הבנקאי, סיכון עסקי ואסטרטגי, מבחני לחץ, סיכון תפעולי ואיגוח. היא גם קובעת שהגדלת הון אינה התשובה היחידה לסיכון: ייתכן שיידרשו גם שיפור בניהול הסיכונים, מגבלות פנימיות, הפרשות ובקרות. הון אינו תחליף לבקרות או לניהול סיכונים לקויים מיסודם. [13]

תהליך פיקוחי זה מקשר בין יחסים כמותיים לבין ממשל תאגידי וניהול סיכונים. משמעות הדבר היא שעמידה במינימום שפורסם אינה, כשלעצמה, קובעת שהון הבנק הולם כל סיכון בעסקיו. הפיקוח עשוי להעריך את תכנון ההון של הבנק, מבחני הלחץ ובקרות הסיכון, בעוד הנהלת הבנק נותרת אחראית להערכת ההון הפנימית שלה. [13]

יישום, דיווח ושינויים

יישום באזל III במסגרת זו כלל הסדרי מעבר לניכויים רגולטוריים ולמכשירים שלא עמדו בקריטריוני הכשירות החדשים. הוראה 299 קבעה לוח זמנים מדורג להתאמות ולניכויים מסוימים, עד ליישום מלא של הפריטים הכלולים החל מ-2018. הוראות אלה נועדו להקל על המעבר לכללי ההון המתוקנים; הן נפרדות מן הדרישות המהותיות המתמשכות. [14]

הבנקים מדווחים ומגלים נתוני הון לפי כללי הפיקוח והדיווח לציבור החלים. הדוחות השנתיים והתקופתיים המפורסמים של בנק ישראל מרכזים נתוני מערכת ומתארים התפתחויות בהון ובמינוף, בעוד שתאגידים בנקאיים בודדים חושפים את יחסי ההון והחישובים שלהם. השוואות מחייבות זהירות: מועדי הדיווח, היקף האיחוד, הגדרות ההון והדרישות הייחודיות למוסד עשויים להשתנות. [9][15]

הכללים כפופים לשינוי. בפברואר 2026 פרסם אגף הפיקוח על הבנקים להערות הציבור טיוטת מסגרת פיקוחית שהציעה התאמות לבנקים קטנים וחדשים, לרבות דרישות הון ומינוף. הבנק תיאר זאת כטיוטה שנועדה להתאים את הפיקוח לגודל, מורכבות וחשיבות מערכתית; פרסום להערות אינו הופך כשלעצמו את השינויים המוצעים לסופיים או חלים. [16]

פרשנות

יחסי הלימות הון הם מדדים זהירותיים, ולא מדדים ישירים לרווחיות, לנזילות או לשווי השוק של הבנק. יחסים מבוססי סיכון מקשרים הון רגולטורי ל-RWA, בעוד שיחס המינוף משתמש במדד חשיפה רחב יותר שאינו משוקלל סיכון. ההערכה הפיקוחית מביאה בחשבון סיכונים נוספים ואת איכות הבקרות. לכן, הערכה מלאה מבחינה בין רובדי ההון, בין המינימום החלים, בין כל דרישה ייחודית למוסד, בין מועד הדיווח ובסיס האיחוד של היחס המדווח, ובין מצבם של כל כלל זמני או מוצע. [7][11][13]

מקורות

  1. [1] Supervision and Regulation — Bank of Israel

    מצוטט עבור: The Banking Supervision Department is responsible for the stability of the banking system.

  2. [2] Proper Conduct of Banking Business Directives — Bank of Israel

    מצוטט עבור: Lists directives covering scope, regulatory capital, credit risk, market and operational risk, capital assessment and leverage; notes that Hebrew text is binding.

  3. [3] Introduction, Scope of Application and Calculation of Requirements — Bank of Israel

    מצוטט עבור: Describes the scope and Basel II/III basis of the Israeli capital directives.

  4. [4] Revision of Directive 203—Measurement and Capital Adequacy – Credit Risk – the Standardized Approach, and Directive 329—Limitations on Issuing Housing Loans — Bank of Israel

    מצוטט עבור: Records the April 6, 2025 amendment to credit-risk and housing-loan directives.

  5. [5] Capital Adequacy and Measurement—Regulatory Capital (Directive 202) — Bank of Israel

    מצוטט עבור: Explains Israeli adoption of Basel III and the regulatory-capital structure.

  6. [6] Drafts of New Directives Regarding Basel III Implementation in Israel — Bank of Israel

    מצוטט עבור: Documents the Basel III implementation process and historic core and total capital targets, including higher targets for the two largest banking corporations.

  7. [7] Regulatory Capital (Directive 202) — Bank of Israel

    מצוטט עבור: Defines CET1, AT1 and Tier 2, capital eligibility and deductions, limits on capital composition, and non-viability loss absorption.

  8. [8] Risk-Based Capital Requirements — Bank for International Settlements, Basel Committee on Banking Supervision

    מצוטט עבור: Describes the Basel risk-based capital framework and risk-weighted asset calculations.

  9. [9] Israel’s Banking System: First Half of 2025 — Bank of Israel

    מצוטט עבור: Gives system-level capital ratio developments and states that the supervisory department was reviewing changes to RWA, capital and leverage directives.

  10. [10] Leniencies for Credit Card Companies to Be Separated from Banks — Bank of Israel

    מצוטט עבור: States bank minimums of 9% Tier 1 equity and 12.5% total capital, contrasting them with lower requirements for specified credit-card companies.

  11. [11] Leverage Ratio (Directive 218) — Bank of Israel

    מצוטט עבור: Describes the leverage ratio as a non-risk-based complement to capital ratios and states the 5% general and 6% large-bank consolidated minima.

  12. [12] Leverage Ratio—Circular 2765 — Bank of Israel

    מצוטט עבור: Describes the Bank’s 2023 update process for Directive 218 and related leverage-ratio relief.

  13. [13] Capital Adequacy Assessment (Directive 211) — Bank of Israel

    מצוטט עבור: Sets out internal capital assessment principles, management responsibility and examples of risks requiring supervisory assessment.

  14. [14] Regulatory Capital—Transitional Provisions — Bank of Israel

    מצוטט עבור: Sets phase-in provisions for specified capital deductions and regulatory adjustments during Basel III implementation.

  15. [15] Israel’s Banking System: Annual Survey, 2024 — Bank of Israel, Banking Supervision Department

    מצוטט עבור: Annual survey includes a dedicated chapter on capital adequacy and leverage.

  16. [16] Another Step Toward Opening the Banking System to New Entrants: The Bank of Israel Publishes for Public Comment a Draft Directive on Regulatory Adjustments for Small and New Banks — Bank of Israel

    מצוטט עבור: Reports a February 2026 draft proposing proportionate adjustments to capital, leverage and other requirements for small and new banks.