English

זיכוי דיבידנדים באוסטרליה

מערכת זיכוי הדיבידנדים של אוסטרליה מאפשרת לבעלי מניות זכאים לקבל זיכויי פרנקלינג עבור מס חברות ששולם על רווחים המחולקים כדיבידנדים, ולהשתמש בזיכויים אלה כזיכויי מס לפי הכללים החלים.

זיכוי דיבידנדים באוסטרליה הוא מערכת להכרה במס החברות האוסטרלי בעת מיסוי דיבידנדים מסוימים המשולמים לבעלי מניות. חברה זכאית עשויה לצרף זיכויי פרנקלינג לחלוקה כדי לייצג את המס ששילמה; מקבלים זכאים כוללים בדרך כלל את הדיבידנד ואת הזיכוי בחישוב ההכנסה החייבת, ולאחר מכן תובעים את הזיכוי כזיכוי מס, בכפוף לכללי תושבות, זכאות ותקינות. [1][3]

מטרה והתפתחות

המערכת נועדה לצמצם את המיסוי הכפול שעלול להיווצר כאשר רווחי חברה ממוסים תחילה ברמת החברה, ולאחר מכן הרווח שנותר ממוסה שוב כהכנסה מדיבידנד בידי בעל המניות. במסגרת הזיכוי, חלק ממס החברות או כולו הקשור לרווחים המחולקים עשוי להיות מיוחס לבעלי המניות באמצעות זיכויי פרנקלינג. רשות המיסוי האוסטרלית (ATO) מתארת ייחוס זה כבסיס של המערכת. [1]

אוסטרליה הנהיגה זיכוי דיבידנדים בשנת 1987. החקיקה והמערכת הוצגו כנותנות הקלה לבעלי מניות תושבים במידה שבה שולם מס ברמת התאגיד. [2] שינוי מאוחר יותר הרחיב את הטיפול בזיכויים עודפים: עבור דיבידנדים זכאים ששולמו ב-1 ביולי 2000 או אחריו, ייתכן שאנשים יהיו זכאים להחזר כאשר זיכויי הפרנקלינג שלהם עולים על חבות המס הבסיסית שלהם, בכפוף לתנאים נוספים. [3]

המערכת עוסקת בטיפול בחלוקות, ולא בחובת החברה הבסיסית לחשב ולשלם מס לפי כללי מס החברות. שיעור המס החל על חברה והיתרה הזמינה בחשבון הפרנקלינג שלה משפיעים על גובה הזיכוי שהיא יכולה לצרף לחלוקה. שיעור מס החברות באוסטרליה הוא בדרך כלל 30%; לחברות העומדות בתנאי "base rate entity" יש שיעור של 25% החל משנת ההכנסה 2021–22 ואילך. [4]

כיצד פועלים זיכויי פרנקלינג

דיבידנד מזוכה בפרנקלינג הוא דיבידנד הנושא זיכוי פרנקלינג. דיבידנד עשוי להיות מזוכה במלואו, מזוכה חלקית או לא מזוכה כלל. דיבידנד המזוכה במלואו כולל זיכוי המוצמד לכל הסכום המזוכה; דיבידנד המזוכה חלקית כולל חלקים מזוכים וחלקים שאינם מזוכים; דיבידנד שאינו מזוכה אינו נושא זיכוי פרנקלינג. הודעות דיבידנד מזהות את הסכומים הרלוונטיים. [5]

עבור בעל מניות תושב אוסטרליה הזכאי לכך, הדיבידנד והזיכוי המצורף נלקחים בחשבון בהערכת ההכנסה, וזיכוי הפרנקלינג מוחל כזיכוי מס. במונחים כלליים, הזיכוי מכיר במס ששילמה החברה המחלקת, ובכך מפחית את המס שהיה אחרת חל על הנמען בגין ההכנסה הרלוונטית. תוצאת המס הסופית של הפרט תלויה בנסיבותיו ובכללי המס החלים, ולא רק בסכום המזומן של הדיבידנד. [1][5]

לשם המחשה, נניח שחברה מחלקת רווח לאחר מס בסך A$70 ומצמידה זיכוי פרנקלינג בסך A$30. הסכום החייב של בעל המניות הוא בדרך כלל הדיבידנד במזומן בתוספת הזיכוי המצורף—A$100 בדוגמה מפושטת זו—והזיכוי בסך A$30 מוחל כזיכוי מס, בכפוף לזכאות. הדוגמה ממחישה את מנגנון ה-gross-up והקיזוז; אין היא חישוב של חבותו של נישום כלשהו. [1][3]

הזיכוי המצורף אינו תשלום מזומן נפרד מן החברה לבעל המניות. הוא רושם סכום מס חברות שעשוי להיות מוכר בהערכת המס של בעל המניות. חברה אינה יכולה בהכרח לזכות כל סכום רצוי: יכולת הפרנקלינג שלה קשורה לחשבון הפרנקלינג שלה ולכללים המסדירים את הזיכוי המרבי עבור חלוקה. [6][7]

חשבונות פרנקלינג של חברות וכללי חלוקה

יישות פרנקלינג מנהלת חשבון פרנקלינג המתעד זיכויים וחיובים הקשורים למס ששולם, לחלוקות מזוכות ולעסקאות מסוימות אחרות. החשבון פועל כיתרת גלגול משנה הכנסה אחת לאחרת. כאשר החברה משלמת חלוקה מזוכה, הזיכוי המצורף יוצר בדרך כלל חיוב בחשבונה; תשלומי מס חברות ואירועים אחרים מסוימים יכולים ליצור זיכויים. עודף או חוסר משקפים את יתרת הרישומים בנקודת זמן נתונה. [6]

כלל ה-benchmark הוא אחד האמצעים המסדירים את הקצאת הזיכויים. עבור חלוקות בתוך תקופת פרנקלינג, החלוקה הראשונה הניתנת לזיכוי קובעת אחוז פרנקלינג benchmark, וחלוקות ניתנות לזיכוי מאוחרות יותר באותה תקופה חייבות בדרך כלל להשתמש באותו אחוז. ה-ATO מסבירה שהכלל נועד לסייע בחלוקת תועלת הזיכויים בין החברים בהתאם לאחזקותיהם ולצמצם streaming—הפניית זיכויים באופן לא פרופורציונלי לבעלי מניות נבחרים. [7]

הפרה עלולה לגרור השלכות לחברה, לרבות מס over-franking או חיוב בחשבון הפרנקלינג שלה בגין under-franking, בהתאם להפרש מן האחוז benchmark. ה-ATO קובעת כי בעל מניות עשוי עדיין לתבוע את הזיכוי המוצג בהודעת חלוקה כאשר החברה מפרה את כלל ה-benchmark, ובלבד שהבעל מניות זכאי לכך אחרת. [7] כללי תקינות נוספים מטפלים בסידורים שנועדו להשיג יתרונות אימputation ללא החשיפה הכלכלית הנדרשת או בדרכים שאינן עולות בקנה אחד עם כללי המערכת. [1][3]

טיפול המס של בעלי מניות והחזרי מס

עבור יחידים שהם תושבי אוסטרליה, זיכויי פרנקלינג עשויים להפחית את המס לתשלום על הכנסה חייבת. כאשר הזיכויים הזכאים עולים על חבות המס הבסיסית של הנישום לאחר זיכויים רלוונטיים, ייתכן שיחיד יהיה זכאי להחזר של העודף. ה-ATO מזהה תנאי זכאות, לרבות קבלת דיבידנדים מזוכים זכאים ב-1 ביולי 2000 או אחריו ועמידה בכללי תקינות. [3]

הכללים כוללים דרישת תקופת החזקה וכלל תשלומים קשורים. כלל תקופת ההחזקה חל בדרך כלל כאשר סך הזכאות לזיכויי פרנקלינג של אדם לשנת ההכנסה הוא A$5,000 או יותר; מתחת לסף זה, ה-ATO מציינת כי עדיין חל כלל התשלומים הקשורים. השאלה אם אדם הוא "qualified person" תלויה בדרישות הרלוונטיות, ולכן קבלת דיבידנד מזוכה אינה, כשלעצמה, מבססת זכות לתבוע את הזיכוי שלו. [3]

הטיפול המסי שונה לגבי תושבי חוץ. ה-ATO קובעת שסכומי דיבידנד מזוכים המשולמים לתושבי חוץ אינם כפופים למס הכנסה אוסטרלי או לניכוי מס במקור, אך תושבי חוץ בדרך כלל אינם יכולים לתבוע את זיכוי המס הפרנקלינגי הקשור או לקבל החזר של הזיכוי. החלק הלא מזוכה של דיבידנד עשוי להיות כפוף לניכוי מס במקור, כאשר הוראות אמנה עשויות להשפיע על השיעור. [8]

נאמנויות, שותפויות ויישויות אחרות עשויות גם הן להיות מעורבות בחלוקת הכנסות מדיבידנד וזיכויים, אך הטיפול בהן תלוי בנסיבותיהן המשפטיות והמסיות. למשל, ה-ATO מתארת כללים נפרדים לנאמנים ולזרימת הזיכויים דרך נאמנויות ושותפויות. לכן, אין זה מדויק להניח שכל מקבל, קרן או נאמנות יכולים להשתמש בזיכויים עודפים באותו אופן כמו בעל מניות יחיד. [3][9]

הקשר לשיעורי מס החברות

הזיכוי המוצמד לדיבידנד קשור למס ששולם בידי החברה, אך שיעור המס של החברה ואחוז הפרנקלינג של הדיבידנד הם מושגים נפרדים. ה-ATO אומרת כי הזיכוי המרבי שניתן להקצות לחלוקה ניתנת לזיכוי מבוסס על שיעור מס החברות החל על היישות לצורכי אימputation. לכן שיעורי מס חברות שונים יכולים להשפיע על גובה הזיכוי הזמין ביחס לחלוקות. [4][10]

לחברה ששילמה מס בשיעור נמוך יותר עשויה להיות יכולת שונה לזכות חלוקות מאשר לחברה הממוסה בשיעור הסטנדרטי. על החברה גם להחזיק בזיכויים מספקים בחשבון הפרנקלינג שלה ולפעול לפי כללי ההקצאה החלים. כתוצאה מכך, דיבידנד המתואר כמזוכה במלואו אינו משמעו שכל בעל מניות יקבל תוצאה זהה לאחר מס: שיעורי המס האישיים, הזכאות, התושבות והכנסות אחרות כולם חשובים. [4][6]

הקשר כלכלי ומדיניותי

זיכוי דיבידנדים מקשר בין מיסוי רווחי חברה לבין מיסוי התשואות שמקבלים בעלי מניות. פעולתו משפיעה על הטיפול לאחר מס בדיבידנדים זכאים, והיא רלוונטית לאופן שבו חברות אוסטרליות מתקשרות חלוקות למשקיעים. היא רלוונטית גם ליחידים וליישויות המחזיקים במניות ישירות או באמצעות מבני השקעה, לרבות חלק מהסדרי הפנסיה, אף שהטיפול המסי תלוי במשקיע ובמבנה. [1][3]

מאפיין ההחזר של המערכת היה נושא לדיון במדיניות ציבורית, בייחוד בנוגע לעלות התקציבית ולהשפעות החלוקתיות שלה. עצם קיומו של ויכוח אינו משנה את כללי המינהל המתוארים לעיל; הוא משקף הערכות שונות לגבי עיצוב מערכת המס ותוצאותיה. ערך זה מתאר את המנגנון ואת הנחיות ה-ATO העדכניות, ולא מקדם עמדה מדיניותית.

מגבלות ומינוח

"Dividend imputation" ו-"franking" הם מונחים הקשורים זה בזה בשימוש המס האוסטרלי. אימputation מתייחסת לייחוס מס החברות למקבלים; franking היא התהליך של צירוף הזיכויים הקשורים לחלוקה. זיכוי פרנקלינג הוא זיכוי מס המתועד לצורך הערכתו של המקבל, ולא הבטחה שהמקבל יקבל החזר. הזכאות להחזר תלויה בתנאים סטטוטוריים ובנסיבות הנישום. [1][3]

המערכת אינה מבטלת את כל המס על דיבידנדים בכל מקרה. סכומים לא מזוכים אינם נושאים זיכויי פרנקלינג, והטיפול במקבל משתנה לפי תושבות וכללים אחרים. כמו כן, המנגנון אינו מרמז שחברה חילקה את כל רווחיה או שהיא חייבת לשלם דיבידנד: הוא מסדיר את הטיפול המסי בחלוקות שנעשות ושזכאיות להיות מזוכות. [5][8]

סקירה זו היא תיאורית ואינה מחליפה חקיקה, הנחיות ATO או ייעוץ מס אישי. הכללים עשויים להיות תלויים בסוג היישות, במועד ובאופי החלוקה, בתושבות בעל המניות, ובהתקיימות מבחני תקינות. ההנחיות שפרסמה ה-ATO והדין המסי החל הם המקורות העיקריים לקביעת זכאות ספציפית. [1][3]

מקורות

  1. [1] Imputation — Australian Taxation Office

    מצוטט עבור: Explains the purpose and operation of imputation, franked distributions, and the offset for tax already paid by a corporate tax entity.

  2. [2] Chapter 1: Introduction — Parliament of Australia

    מצוטט עבור: Describes the introduction of dividend imputation in 1987 and its original purpose for Australian investors.

  3. [3] Refund of franking credits for individuals — Australian Taxation Office

    מצוטט עבור: Sets out individual eligibility for franking-credit offsets and refunds, including the 1 July 2000 start date and integrity rules.

  4. [4] Changes to company tax rates — Australian Taxation Office

    מצוטט עבור: Lists the general and base rate entity company tax rates and eligibility framework.

  5. [5] How dividends are taxed — Australian Taxation Office

    מצוטט עבור: Explains resident shareholder treatment and the distinctions between fully franked, partly franked and unfranked dividends.

  6. [6] Franking account — Australian Taxation Office

    מצוטט עבור: Explains franking-account credits and debits, rolling balances, and surplus or deficit positions.

  7. [7] Benchmark rule — Australian Taxation Office

    מצוטט עבור: Describes benchmark franking percentages, anti-streaming rationale and consequences of breaches.

  8. [8] Dividends paid or credited to non-resident shareholders — Australian Taxation Office

    מצוטט עבור: Explains Australian tax treatment of franked and unfranked dividends paid to non-residents.

  9. [9] Imputation tax offset and franking credit refunds – trustees — Australian Taxation Office

    מצוטט עבור: Details specific imputation-credit offset and refund treatment for trustees.

  10. [10] Allocating franking credits — Australian Taxation Office

    מצוטט עבור: Explains how the maximum franking credit allocation relates to the applicable corporate tax rate for imputation purposes.